מעניין פה, לא? אני במקומכם כבר ממזמן הייתי נרשם ל פיד רסס. מהר - לפני שיגמר.

חזרתי מההופעה "לבד לבד" של אסף אמדורסקי בתאטרון תמונע.
וכמה מפתיע - הלכתי לשם לבד לבד.

באחד המבצעים בוואלה! שהשתתפתי בהם לפני ארבע שנים, זכיתי בכרטיסים להופעה בתאטרון תמונע. אני אפילו לא זוכר של מה, אבל מאז הם שולחים לי כל חודש עלון עם לוח ההופעות שלהם בדואר. תמיד אני זורק אותו בלי להסתכל אפילו, אבל החודש עלעלתי בו.

קרן פלס, זמרת מבטיחה, הופיעה החודש, אבל לא יצא לי ללכת.
אסף אמדורסקי מופיע בפעם האחרונה בסיבוב הופעות הזה, עם פסנתר, ודווקא זה מתאים לי. הבעיה שאף אחד שאני מכיר לא ממש ישמח לבוא איתי להופעה הזו. אז הלכתי לבד.

ברוב טיפשותי לא הזמנתי כרטיס מראש והייתי צריך לחכות בערך חצי שעה עד שכל מי שכן הזמין יתפוס מקום. למרבה הפלא, ממש הרבה אנשים הזמינו מקום, והאולם היה מפוצץ. התיישבתי הרחק מאחור, ליד הבר, שתיתי קרלסברג ונהנתי מהמוזיקה.
זה התחיל עם שני שירים מהדיסק "מנועים שקטים", בליווי פסנתר בלבד, ואח"כ הצטרפה גם קרני פוסטל עם צ'לו.

יצא לי לשבת מאחורי זה שאחראי על התאורה, וראיתי אותו מקפץ כמו מטורף בין כפתורים. מעניין איך לומדים את המקצוע הזה.
ההופעה עצמה הייתה מעולה (אפילו ברי סחרוף נהנה). השירים היו מצויינים והותאמו להופעה חיה בצורה טובה. כבר בהתחלה חשבתי מה הוא יעשה בשיר "חלום נקי", בקטע דיבור של ענבל פרלמוטר. פתרו את זה עם סרטון וידאו. ב"חרש ביבבה" הוא הוציא מטולטלת, שנתנה את הקצב, וב"יום אחד" הוא ביקש מהקהל למחוא כפיים.

מעין פיצוי על זה שאני לא הולך לראות הופעה סבירה בלונדון.

הפוסט הזה פורסם ביום שבת, 24 בספטמבר 2005, בשעה 2:44. את כל התגובות והטראקבאקים אפשר לקרוא ברסס‏. אפשר להגיב על הפוסט כאן בבלוג הזה, או לשלוח טראקבאק מבלוג אחר.‏ אפשרות שלישית ומגניבה לא פחות היא להוסיף את הפוסט הזה ל ט.עי.ם שלך (מה זה?).