מעניין פה, לא? אני במקומכם כבר ממזמן הייתי נרשם ל פיד רסס. מהר - לפני שיגמר.
ערב טוב! קודם כל, הסבר על התמונה, כי שמתי לב שהיא לא יצאה כל כך טוב.. אז ככה, על החולצה שלי מצויר קרנף וההר מאחורי בצורת קרנף..
התחלנו את הבוקר הקר במושב עלמה, והלכנו בערך 6 קילומטר על הכביש עד השביל. במשך שלוש שעות עלינו את נחל דישון, שהאטרקציה היחידה שלו זה שעוברים במים איזה 10 פעמים. משם השביל לקח אותנו ליער ברעם ונחל צבעון, שללא כל ספק זוכה לתואר הנחל היפה ביותר שאני ראיתי בחיי. סבך של אלות ואלונים, עם כתמים של דשא (!!) ופרות. שיא הפסטורליה. אח"כ עליה קצרה אבל קשה לביה"ס שדה מירון, על צלע ההר. התכנון המקורי היה לשכור חדר באכסניה. אבל מסתבר שאף אחד לא נמצא פה ולא עונים לטלפון. וכשאתה בגובה 1000 מטר, אין הרבה ברירות - הרי לא נקים אוהל בחוץ.. לפני כמה דקות הצטרפו אלינו מטייל ומטיילת מירושלים ואנחנו מתכוננים להכין ספגטי עם סלמי וקטשופ ובקרוב נלך לישון פה, במשרד, עם ארבע קירות. יש כאן אפילו שירותים. ממש בית מלון. אבל לא הכל ורוד היום, יש גם קצת אדום - הזרתות שלי והעקבים של יואב. השביל מתחיל להשפיע, פצעים נפתחים והכאבים מתחזקים. כתוצאה מכך הקצב שלנו קצת הואט, לשמחתי יש לציין, כי היום סופסוף הבנתי שצריך להסתכל על השביל הזה קטע קטע. וחוצמזה, ככה הרבה יותר נהנים ממנו. אז עכשיו יש לרגליים 12 שעות לנוח, ובבוקר הר מירון. אני מקוווה שביום חמישי נגיע לטבריה ושם תחכה לנו מקלחת חמה בביתו של זמיר. לילה טוב ונשתמע מחר.