מעניין פה, לא? אני במקומכם כבר ממזמן הייתי נרשם ל פיד רסס. מהר - לפני שיגמר.

הטיול התחיל ברגל שמאל. מסתבר שהיו יותר מידי אנשים ופחות מידי ג'יפים. כל זה בגלל שאף אחד לא היה מוכן לנהוג ולכל ג'יפ היה נהג תאילנדי.
3821
אחרי חצי שעה של צעקות מערס ממוצע (שלא יצא לטיול), יצאנו לדרך - עם חלונות פתוחים ובלי מזגן, כי גם ככה האוטו לא סוחב.

העצירה הראשונה היתה במופע בהנחשים. זה כבר כל כך מתויר שזה נראה ממש לא אותנטי. מה ששבר אותי זה שהקריינית התאילנדית צעקה "אמאל'ה" כשאיש הנחשים שם קוברה בפה שלו. אחר כך המשכנו למופע הקופים, שהיה הזוי עד מאוד. הקריין/קריינית (אני עדיין לא סגור מה זה היה, אולי תעזרו לי בתמונה) והקופים המסכנים האלו היו קשורים ברצועה ועשו לכבודנו שכיבות שמיכה וכפיפות בטן.
אכלנו צהריים במשתלת סחלבים והמשכנו למופע הפילים. הם ניגנו, שרו (וידאו), ובסוף גם עלינו עליהם ולקחו אותנו לסיבוב בפארק.
3755
נסיעה קצרה בשטח המדהים, עד שבט נידח, שם נתנו לילדי הכפר סוכריות וממתקים. כן, אני יודע שזה הורס להם את השיניים והסיכוי שהם יראו רופא בחיים שלהם הוא בערך כמו הסיכוי שאסף יהיה בצ'ילה, אבל הם היו כל כך חמודים. הצטלמתי איתם (ועם המגנט) ונסענו לגאסט האוס.
3789
אתם לא מאמינים איזה נופים יש פה. יש פה מאות קילומטרים של הרים ירוקים ועצים גבוהים, זה פשוט לא נגמר. כל פעם שמתקרבים לאיזה כפר, הנוף משתנה וכל ההרים מתכסים בטרסות של אורז או תירס. התמונות מדברות בעד עצמן.

בלילה שתינו כמה באקטים ונכנסנו למעיינות חמים שהיו מחוץ לחדר שלנו. שטפנו את כל הג'יפה שצברנו במהלך היום ופשוט נרגענו.
3799
בבוקר נסענו לעיירה פאי, שאין בה שום דבר מיוחד חוץ מהעובדה שהיא יחסית גדולה לעומת הכפרים עם עשרות התושבים. טיילנו קצת והמשכנו למערת נטיפים. נכון שיש גם מערות נטיפים בארץ, אבל למערה הזו נכנסו עם רפסודות ומדריכה תאילנדית שהאירה לנו את הדרך עם עששית. משם נסענו נסיעה די ארוכה לשבט ארוכות הצוואר. כדי להקל על הסבל שבנסיעה, שמענו מוזיקה וגם לימדנו את המדריך התאילנדי שלנו שירים (וידאו).

שבט ארוכות הצוואר היתה האכזבה הכי גדולה של הטיול. לא צילמתי אפילו תמונה אחת שם. זה הדבר הכי ממוסחר בעולם בערך. אתה מגיע לכפר שלהם, יש רחוב מרכזי אחד עם מלא דוכנים והמוכרות הן ארוכות צוואר. הם סחטו כל טיפה של אותנטיות.

בדרך חזרה משם מישהו הראה לי את הדבר הכי מגניב בעולם: עלה שכשנוגעים בו הוא מתקפל. צילמתי את זה בוידאו.
בערב הגענו לאיזה עיר, ששם היה המלון שלנו. מלון חמישה כוכבים, עם קריוקי של יפנים בחדר אוכל וחדרים שחבל על הזמן. בארוחת הערב התקרבה אלינו איזה תאילנדית שהציגה את עצמה בתור עליזה ואמרה שיש לה שירות מסאז' בעיר. היא אפילו התסובבה עם חולצה שהיה כתוב עליה בעברית "עליזה המסאז' הכי טוב במאי הונג סאן". ויתרנו על שירותיה, כי חבר'ה שפגשנו יום קודם אמרו שהיא גנבת ושניזהר ממנה. יצאנו כל החבר'ה לשתות בירה באיזה פאב ושיחקנו יניב עד שהתעלפנו.
3805
היום השלישי היה בסימן מים. היינו בשיט רפסודות וראינו את המפל הגבוה בתאילנד.
הרפסודות האלו זה לא מה שאנחנו מכירים מהארץ, זה 20 ענפי במבוק באורך 10 מטר, שקשורים אחד לשני, ועומדים על זה כמו חסקה. אני הייתי ברפסודה הזו עם מדריך תאילנדי ועוד שלוש בנות, אז הוא החליט שהוא יתקע מדי פעם בגדה כדי לעשות לנו "כיף". בפעם הראשונה זה היה מצחיק שכמעט נפלנו, בפעם השניה זה העלה כבר רק חצי חיוך, ופעם העשירית זה כבר היה מעצבן. היינו צריכים לדעת ש"זה יגמר באסון".
התאילנדי הוביל אותנו לגדה, והיה שם ענף נורא נמוך שהיית צריך לבחור אם לעבור מעליו או מתחתיו. אני הייתי אחרון ברפסודה, לפניי שלוש הבנות והתאילנדי היה ראשון. הוא עבר ממתחת, הבחורה הראשונה והשניה עברו מעל, והשלישית כנראה לא החליטה בזמן ונתקעה בי. נפלתי למים, שהיו בגובה חצי מטר, והרפסודה המשיכה לשוט בלעדי. בדרך גם נפלו לי הכפכפים. התחלתי לחפש אותם וכשמצאתי שחיתי לכיוון הרפסודה. התאילנדי המפגר הבין שהוא הגזים והתחיל לצרוח לכיווני "סורי, סורי" תוך כדי שהוא משתמש במקל במבוק בתור הנד-ברקס. לקטע הזה לא לקחתי איתי מצלמה כי צפיתי את זה מראש, אבל צילמו אותנו ויש לי את התמונות על האייפוד, אני פשוט לא יכול לחבר אותו פה.

משם המשכנו למפל, והיינו צריכים ללכת איזה קילומטר ברגל, בתוך ג'ונגל. הדרך הלוך עברה חלק, אבל בדרך חזרה כבר היה חושך והתחיל לרדת גשם. מזלנו שחיכה לנו אננס ותה כשהגענו לרכב.
3833
בערב חזרנו לצ'אנג מאי והתרסקנו על המיטה. קרן אמרה שהיא רוצה לקום מוקדם, אבל אני ועופרית דוגלים ביקיצה טבעית. בסוף באמת קמנו באחת-עשרה. הלכנו היום לאיזה מנזר בהרים, משהו ממש מדהים, ביחד עם כל הקבוצה שהיתה איתנו בטיול.
3839
החלטנו שאנחנו לא עושים ויזה ללאוס, ונשלם בגבול בשביל ויזה ל-15 יום בלבד. אנחנו עדיין מתלבטים איך לנסוע לשם.

הפוסט הזה פורסם ביום ראשון, 30 באוקטובר 2005, בשעה 13:46. את כל התגובות והטראקבאקים אפשר לקרוא ברסס‏. אפשר להגיב על הפוסט הזה כאן בתחתית העמוד.‏ אפשרות שלישית ומגניבה לא פחות היא להוסיף את הפוסט הזה ל ט.עי.ם שלך (מה זה?).