מעניין פה, לא? אני במקומכם כבר ממזמן הייתי נרשם ל פיד רסס. מהר - לפני שיגמר.
אחרי האבובים שעשינו אתמול שוב, היינו סחוטים מעייפות. בשעה תשע הלכנו לנוח, ואני ביקשתי שלא יעירו אותי גם אם עושים משהו אחר כך.
בערך באחת בלילה קמתי והייתי לבד בחדר. פתאום הרגשתי נורא מוזר. התחלתי לקרוא ספר ושמעתי קצת מוזיקה. חצי שעה אחר-כך הבנות חזרו והלכו לישון. אני גם ניסיתי אבל לא ממש הצלחתי.
עשרים דקות התהפכתי במיטה ורק חשבתי על מה יהיה כשאני אחזור לארץ.
כשכבר התייאשתי מללכת לישון, שמעתי באוזניות את שלושת הדיסקים של "היהודים" ותחושת געגועים הציפה אותי. דפדפתי בין כל התמונות באייפוד כדי לנסות להירגע קצת.
ואז, ברבע לחמש בבוקר, נפל לי האסימון לגבי מה שכולם אמרו כשאתה מטייל לבד. כולם פה באמת סבבה ומצחיקים וכיף להסתובב איתם, אבל כשאתה הולך לישון אתה לגמרי לבד. באותו רגע שקלטתי את זה, לקחתי את המחברת והעט, רשמתי הכל והלכתי לישון.
זה לא הציק לי מאז.
שלישי, 15 בנובמבר 2005 בשעה 17:17
גם אנחנו מתגעגעים ואוהבים. יהונתן עבר את הבחינה בעל פה ובעוד שבועיים יקבל את התעודה.
שישי, 18 בנובמבר 2005 בשעה 18:15
אין למה לשאול אותך מה המצב כי אני רואה שהולך לך ממש טוב….
קראתי את כל הבלוגים שלך אחורה עד לונדון כי לא היה לי אינטרנט בבית עד עכשיו…
רשמים:
נראה שממש רזית
נראה שאתה כבר מאוד "מיודד" עם הידידות שלך (שלא לומר יזיזות…)
וכמובן שאתה עושה כיף עצבני ביותר..
בכל אופן, כאן מלונדון אנשי ושרון מאחלים לך הרבה מזל בהמשך הטיול ושתהנה.
שלישי, 29 בנובמבר 2005 בשעה 10:34
אויש בן, נו באמת… לא היית לבד. הייתי שם לצידך, במיטה ליד…
וסליחה שבאותו בוקר הערתי אותך ב 8….