מהמקום הספציפי הזה היו לי הרבה ציפיות. כל מי שפגשתי עד עכשיו אמר שזה פלא עולם שמיני.
מדובר על מקדשים שנבנו בערך לפני 900 שנה, ע"י אבותיהם של הקמבודים – שבט הקמר.
ואלו לא סתם מקדשים, הם ענקיים! ויש כל כך הרבה מהם! הדעות היו חלוקות דווקא על הזמן שאני צריך להקדיש כדי לראות את המקדשים האלו: יש הצידדו בשלושה ימים, ויש הגרסו כי מספיק יום אחד בלבד, מן הזריחה עד השקיעה.
4117
אני בחרתי באופציה של יום אחד, כי עם כל הכבוד למקדשים (ויש כבוד), כמה אפשר לטחון פסלים של בודהה?

כדי לכסות את האיזור הענק, שחלק מהמקדשים מרוחקים חמישים קילומטר מהעיר, שכרתי לי את שירותיו של קמבודי מקומי צעיר ונלהב, והוא הרכיב אותי על האופנוע שלו (וידאו).
4127
קבעתי איתו שיאסוף אותי מהגאסט-האוס בשעה חמש בבוקר, שנספיק לראות את הזריחה באנגקור. עוד היו לי תקוות שאני אהיה המטורף היחיד שיקום בשעה הזו, ואני אהנה מקצת שקט, אבל התבדתי והוקפתי בתיירים מכל פינה. אחרי המקדש הראשון ביקשתי שיקח אותי למקום קצת יותר שקט והבחור כנראה מתרגם שקט למרחק. נסענו שעה וחצי לשמורת טבע, וטיפסתי על הר כדי לראות מפל ובצידו מקדש.
4107
הנסיעה באופנוע פה היא ללא קסדה, וכשהשמש קופחת זה לא תענוג גדול במיוחד.
בשניה ששמתי לב שנשרפתי בפנים, החל לרדת גשם זלעפות. ואם יש משהו יותר גרוע מלנסוע על אופנוע ולהישרף, זה כנראה לנסוע על אופנוע ושירד עליך גשם.

חוצמזה הייתי היום במצב רוח אומנותי, והתמונות שלי יצאו בהתאם..

הפוסט הזה פורסם ביום יום ראשון, 27 בנובמבר 2005, בשעה 14:20. את כל התגובות והטראקבאקים אפשר לקרוא ברסס‏. אפשר להגיב על הפוסט הזה כאן בתחתית העמוד.‏ אפשרות שלישית ומגניבה לא פחות היא להוסיף את הפוסט הזה ל ט.עי.ם שלך (מה זה?).