מעניין פה, לא? אני במקומכם כבר ממזמן הייתי נרשם ל פיד רסס. מהר - לפני שיגמר.

אם יש משהו שלומדים בטיול הזה, זה שאפשר לרמות אותך רק פעם אחת.
4151
וזה קורה פעם אחת, אף אחד לא חסין מזה.

בפעם הראשונה שביקשו ממני שוחד במעבר הגבול, זה היה בין לאוס לקמבודיה. אז נתתי לקמבודי את שני הדולר שהוא ביקש, כי באמת החותמת כבדה והוא צריך איזה שהוא תמריץ כדי להניח אותה על הדרכון שלי.

הפעם באתי מוכן. הוצאתי את כל הכסף שהיה לי בארנק והחבאתי אותו בתיק. כשהגענו למעבר הגבול של קמבודיה וויאטנם, רץ לכיווני איזה ויאטנמי, חטף לי את הדרכון מהיד וסחב אותי איתו. הוא התחיל למלא איזה טופס (שאני מסוגל למלא לבד, תודה רבה) ולסיום ביקש שני דולר. כשראה שאני לא מתכנן להביא לו, הוא הוריד את המחיר לדולר. אני פתחתי את הארנק והראתי לו שאין לי כסף. אחרי מבט של "תישרף בגיהנום" הוא שיחרר אותי לביקורת הדרכונים.

אני הייתי בשלב הזה מאושר עד הגג, כי כמעט כל שאר התיירים שילמו דולר. חוץ ממני היו עוד שלושה ניגרים שגם לא שילמו. ואז הגענו לעוד עצירה, והויאטנמית שם ביקשה 2000 דונג (בערך חצי שקל) על איזה מס, לא ממש הבנתי.

הניגרים שהיו לפני סירבו לשלם, והיא פשוט לקחה להם את הדרכונים. היא ביקשה ממני גם את הכסף ואמרתי לה שאין לי. אחרי איזה חמש דקות, שהבנו שזה לא שוחד אלא מס אמיתי שצריך לשלם, הניגרים נשברו ושילמו לה. אני הוצאתי שטר של 100 דולר מחגורת הכסף שלי והצהרתי שזה הכסף המזומן היחיד שיש לי. כמובן שלא היה לה עודף ממאה דולר, אבל היא לקחה את השטר בכל זאת וסימנה לניגרים להמשיך ללכת. אחרי שהם עזבו את הטרמינל היא נתנה לי מבט זועם והחזירה לי את הכסף.

בן אחד, ויאטנם אפס.

הפוסט הזה פורסם ביום רביעי, 30 בנובמבר 2005, בשעה 11:39. את כל התגובות והטראקבאקים אפשר לקרוא ברסס‏. הפוסט הזה סגור לתגובות כרגע.‏ אפשרות שלישית ומגניבה לא פחות היא להוסיף את הפוסט הזה ל ט.עי.ם שלך (מה זה?).