מעניין פה, לא? אני במקומכם כבר ממזמן הייתי נרשם ל פיד רסס. מהר - לפני שיגמר.

ויאטנם: ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות.
שלטים בשפה שאני מבין, דיאט קולה, מראה, אמבטיה עם מים חמים - כל מה שהיה חסר לי בחודש האחרון.

במבט ראשון המדינה הזו נראית חביבה במיוחד. אני כרגע נמצא בסייגון (הו-צ'י-מין סיטי), שזו העיר הגדולה ביותר בדרום. ויאטנם היא בעצם מדינת רצועה, די דומה לצ'ילה, שבין הצפון לדרום מפרידים קרוב לאלפיים קילומטר. רכשתי כאן כרטיס אוטובוס שנותן לי לעצור בכל עיר שאני רוצה, לכמה זמן שאני רוצה.

הכרתי בחורה אנגליה בשם שארלוט, שגרה כבר שבעה חודשים במלזיה והחליטה לטייל קצת באיזור. היא מלמדת ילדים קטנים אנגלית, ומאורסת לאייזק, שאבא שלו הוא שגריר גאנה במלזיה. כשרק הגענו לעיר, לקחנו את החדר הראשון שמצאנו, כי ירד גשם.
אפילו שעונת הגשמים הסתיימה רשמית, עדיין יורד כל יום גשם, והוא אפילו מתוזמן כמו שעון שוויצרי - בארבע אחר הצהריים.
4164
החדר התברר כבחירה טובה. מיקום מצוין ואמבטיה חמה. אתם לא מבינים כמה אני התגעגעתי לאמבטיה. אם היה לי עוד טיפה כוח, הייתי משקיע וקונה נרות, ומשחזר את הסצינה מ"ביג ליבובסקי" שהדוּד יושב באמבט לאור נרות ושומע מוזיקה באוזניות.

בזמן ארוחת בוקר, מתקרב אלי ואל שארלוט איזה ויאטנמי שנראה כמו מריו מריו, מהאחים מריו. הוא מראה לנו עיתון שהוא מופיע בו, ומצהיר על עצמו שהוא נהג הציקלו (אופניים עם מושב לנוסע) הכי טוב בסייגון - כבר 18 שנה. הוא שאל אותי מאיפה אני, וכשעניתי ישראל, הוא מיד שלף שני מכתבי המלצה בעברית - אחד מהם חתום ע"י צביקה פיק.
4154
ויתרנו על הנסיעה איתו, כי הוא דרש שישה דולר מכל אחד מאיתנו. במקום זה, עשינו את הסיור ברגל - מוזיאון לאומנות, פארק עם מלא עצים, ארמון מלכותי, קתדרלה ובניין האופרה. סיור ממוצע של עיר גדולה.

אחה"צ נפרדתי משארלוט לשלום, היא ממשיכה בטיסה לצפון, בעוד אני עושה את אותה הדרך באוטובוס. אני עכשיו בדרך לאמבטיה נוספת, כנראה האחרונה בטיול שלי.

הפוסט הזה פורסם ביום חמישי, 01 בדצמבר 2005, בשעה 12:11. את כל התגובות והטראקבאקים אפשר לקרוא ברסס‏. אפשר להגיב על הפוסט הזה כאן בתחתית העמוד.‏ אפשרות שלישית ומגניבה לא פחות היא להוסיף את הפוסט הזה ל ט.עי.ם שלך (מה זה?).