מעניין פה, לא? אני במקומכם כבר ממזמן הייתי נרשם ל פיד רסס. מהר - לפני שיגמר.

יש דברים שלפני שאני עושה אותם אני יודע שאני הולך להנות מהם.
יש דברים שאני חושב שאני סובל בהם, אבל ברגע שהם נגמרים יש לי חיוך קטן בזווית הפה.
ויש דברים שרק עוד 50 שנה, כשאני אשחק ברידג' ב"אחוזת ראשונים" ואעלה זכרונות, אני אחשוב שנהנתי בהם.
4335
אני מקווה שעד אז אני אפסיק לשכוח: היה מבול. נסעתי על אופנוע במשך חצי שעה.

כשהגעתי למזח שממנו שטים לאי הקופים, הייתי צריך לחכות זמן בלתי מוגבל שיופיעו עוד אנשים, כדי שזה יהיה כלכלי מבחינתם להשיט אותנו לאי. אחרי חצי שעה הגיעו עוד שני תיירים ויצאנו לדרך. אחד מקליפורניה ואחד מסידני, הם לא היו ממש תיירים - ויאטנמים שפשוט גרים בחו"ל.

הם דיברו בינהם ויאטנמית, ואני, כמו תמיד כשאני לבד, בונה לכל אחד מהם סיפור. המבוגר יותר נראה שייך למאפיה הויאטנמית - אחראי על סניף קליפורניה, והצעיר הגיע ללמוד ממנו איך העסק פועל. רבע שעה לאחר מכן הובלנו ישירות לקיוסק, שם קנינו אוכל כדי להאכיל את הקופים.
תשמחו לדעת שקופים אוכלים גרעיני תירס ואגוזים. ויותר מזה, תשמחו לדעת שהתיירים הויאטנמים איששו חלקית את הסיפור שבניתי להם ושילמו על אוכל-הקופים שלי.
4321
על האי יש למעלה מאלף קופים קטנים, שנראים כולם כאילו הם שיחקו את הקוף שנשא את נגיף האבולה ב"התפרצות". הצטלמנו איתם עד שנגמר האוכל והם איבדו בנו עניין. האם תוכלו לנחש מה הקוף הזה לועס?
4331
בעודנו מחכים לסירה שתיקח אותנו ליבשה, שיחקנו "פוזבול" וגם כאן הויאטנמים שילמו עלי.
רק חבל שלא החלפנו אימיילים, מי יודע מתי אני אצטרך פרוטקשן.

הפוסט הזה פורסם ביום שלישי, 13 בדצמבר 2005, בשעה 12:48. את כל התגובות והטראקבאקים אפשר לקרוא ברסס‏. אפשר להגיב על הפוסט הזה כאן בתחתית העמוד.‏ אפשרות שלישית ומגניבה לא פחות היא להוסיף את הפוסט הזה ל ט.עי.ם שלך (מה זה?).