מעניין פה, לא? אני במקומכם כבר ממזמן הייתי נרשם ל פיד רסס. מהר - לפני שיגמר.

בויאטנם אנשים תחמנים, על זה אין ויכוח. אבל דווקא את התאילנדים ראיתי כהגונים יותר. מסתבר שטעיתי - הם לא פחות תחמנים מהויאטנמים, אולי אפילו יותר.
הלכנו לראות איגרוף תאילנדי באיצטדיון המקומי. קונים כרטיס לעשרה קרבות שנמשכים בערך חמש שעות. ביררנו איך להגיע לשם וגם שאלנו כמה זה עולה. התאילנדית בגאסט-האוס אמרה לנו שיש שלושה סוגי מחירים, תלוי איפה יושבים, בין 200 באט ל-2000.
כשהגענו לאיצטדיון ראינו שיש שתי קופות, אחת למקומיים ואחת לתיירים. כרטיס שתאילנדי קונה במאתיים באט, תייר צריך לקנות באלף. וכאן נכנסו הגנים היהודים שלנו לפעולה: לקחנו הצידה תאילנדי וביקשנו ממנו שיקנה לנו כרטיס.

אחרי מאמצי שיכנוע קלים שלא נאשים אותו אם לא יכניסו אותנו, כי תכל'ס זה שווה לנסות גם אם נפסיד את הכסף, הוא חזר עם שני כרטיסים בשווי כולל של 460 באט. אני ודני העמדנו פרצוף תמים והלכנו בנונ-שלנטיות לכיוון היציעים. הכרטיסן בכניסה עוצר אותנו (היה לו מבט זועם שאני פירשתי כ"איך אתם מעיזים לשלם מחיר רגיל ולא ליפול בפח כמו כל תייר ממוצע?", ושלח אותנו חזרה לקופות. אני לא רוצה להישמע בכיין, אבל הוא אפילו דחף אותנו!
אני כבר התייאשתי אחרי התבוסה שחטפנו, אבל דני נשא את נאום הרגיל שלו שהגענו עד תאילנד ואין מצב שלא נראה איגרוף תאילנדי וזו הזדמנות של פעם בחיים, ונכנעתי ללחצים שלו. החזרנו את הכרטיסים המקומיים וקנינו כרטיס לתיירים. עברנו שוב דרך הכרטיסן, שהפעם הוא היה קצת יותר מחויך, ועלינו במדרגות לכיוון הזירה. על הקרבות עצמם אין כל כך מה להרחיב, זה בערך כמו שזה נשמע - שני תאילנדים הולכים מכות, עם הרגליים. אבל ביציעים - אלוהים ישמור - שם באמת התחוללה מלחמת עולם. מאות תאילנדים עצבניים מנפנפים ביידים כדי להמר על המתאגרף שיזכה בקרב, ובסוף הקרב הקהל מתחלק לשניים: אלו שהרוויחו אלפי באטים ואלו שהפסידו אלפי באטים.

נקודת האור היחידה בסיפור העגום הזה הגיעה לקראת הסוף. ניגש אלי ילד תאילנדי קטן ומציע לי שתיה קרה. שאלתי אותו כמה עולה קולה והוא הסתכל עלי, כאילו בוחן כמה אני פראייר ואומר שהשתייה עולה ארבעים. בלי לדבר, הזזתי את הראש מצד לצד באיטיות, והקשבתי לו מוריד את המחיר לשלושים, אז לעשרים ולבסוף לעשר.

הפוסט הזה פורסם ביום שישי, 20 בינואר 2006, בשעה 7:58. את כל התגובות והטראקבאקים אפשר לקרוא ברסס‏. אפשר להגיב על הפוסט הזה כאן בתחתית העמוד.‏ אפשרות שלישית ומגניבה לא פחות היא להוסיף את הפוסט הזה ל ט.עי.ם שלך (מה זה?).