מעניין פה, לא? אני במקומכם כבר ממזמן הייתי נרשם ל פיד רסס. מהר - לפני שיגמר.

כשהיום הפתוח ב"בצלאל" והשיעור הראשון במכינה מאחוריי, אני יכול להגיד בפה מלא שבחרתי במקצוע הנכון.
עכשיו מתחיל החיפוש אחר Plan B.

הנסיעה לירושלים היתה הפעם קצרה בהרבה, כי נסעתי באוטובוס ולא ברכבת. זה לוקח פחות משעה, ויצא לי לראות גם את ההתקדמות של קו הרכבת המהיר לירושלים ועוד איזה מיליון כבישים חדשים שבונים. אני נורא אוהב את ירושלים ועדיין לא פיצחתי למה. האנשים קצת מוזרים ובכלל לא לטעמי, גם המבנים מכוערים אבל יש קסם בעיר הזו.

ב"בצלאל" יש שבע מגמות, כשהגדולה בהן היא עיצוב תעשייתי - 42 סטודנטים. שלשום, ביום הפתוח שהייתי בו (שהיה אחד מתוך שניים), היו מעל מאה וחמישים מועמדים שהתעניינו במגמה הזו. נראה לי שהנהירה הגדולה באה בעקבות מצגת מרשימה שמרכז המגמה הציג. ואז נפל לי האסימון שכולם מתחרים על אותו מקום. אויבים. לך תעריך את הסיכויים שלך מול אנשים שאתה לא מכיר. זה בלתי אפשרי. במקום זה אתה מתחיל לדמיין שטויות ומעריך את הכישרון שלהם לפי איך שהם מתלבשים ומתנהגים. אם זו אמת-המידה של הבוחנים אז אני לא אתקבל. בנות שלובשות וילונות, בנים שלובשים בגדי בנות - מה לא היה שם..

במכינה היה פחות מדכא. אנחנו 12 תלמידים, ושני המורים שהיו עד עכשיו הם סבבה. העמיסו עלינו מלא ציוד - כולל דברים שלא ידעתי שקיימים בכלל. שמעתם פעם על מחק לפחם??
בתור שיעור ראשון הייתי מדרג אותו מעל הממוצע, כי אני עדיין יודע מה רוצים ממני ואיך להכין את שיעורי הבית שנתנו לנו. חשוב רק לתרגל הרבה בבית.

תכל'ס, מה שמחפשים במבחני הכניסה האלו זה כישרון ולא עבודות מוגמרות. זה יתרון בשבילי (או יותר נכון לא-חיסרון) מול אלו שנושמים עיצוב כל החיים שלהם. זו נגיעה ראשונה שלי בתחום ואני מקווה באמצעות המכינה הזו לגלות אם יש לי את הכישרון או לא. ואפילו אז, אף אחד לא מבטיח שאני אתקבל לאחד משלושת המוסדות שנרשמתי אליהם.
בגלל זה אני מתכוון השבוע לחפש מקצוע אחר, FallBack, שאותו אני אלמד בלי ביאוס למקרה שלא ילך לי בעיצוב.
למזלי יש לי ציוני פסיכומטרי ובגרות בסדר.

הפוסט הזה פורסם ביום חמישי, 02 במרץ 2006, בשעה 10:13. את כל התגובות והטראקבאקים אפשר לקרוא ברסס‏. אפשר להגיב על הפוסט הזה כאן בתחתית העמוד.‏ אפשרות שלישית ומגניבה לא פחות היא להוסיף את הפוסט הזה ל ט.עי.ם שלך (מה זה?).