בשעה 21:41, כשאני ויואב ישבנו לבד בסלון של הבית שלי, האסימון נפל והבנו שהרבה אנשים לא הולכים לבוא למסיבת כיתה שאירגנו. ביקשתי מיואב שיברך אותי ויטהר אותי מהחטאים שלי.
כנראה שיש לו באמת כוחות כי בשניה שכרעתי ברך נכנס אסף כדורי (שגם צילם) ואחריו טפטפו לאט-לאט עוד עשרה אנשים. אני יכול לדבר רק בשם עצמי ולהגיד שנהנתי. חבל שחצי מהאנשים לא התחפשו.
ועכשיו, בגלל שזה הבלוג שלי, מותר לי להתמרמר ולהוציא קצת את מה שמציק לי: האנשים שלא באו. תירוצים כמו "זה לא מאורגן כמו שצריך" או "מי יבוא?" מעלים לי את הסעיף, והיה נדמה שאנשים לא הגיעו בשביל לצאת מאגניבים ולהראות כאילו הכיתה כבר לא מעניינת אותם. נשאר לי רק לרחם על אותם אנשים.
טוב, אני לא יכול לסיים את הפוסט בנימה כזו שלילית, אז תשמעו בדיחה: איש אחד נכנס לשירותים..
יום שלישי, 14 במרץ 2006 בשעה 10:43
נראה די עצוב למען האמת.
מה גם שזיהיתי לפחות 4 אנשים מתוך ה-10 שלטענתך הגיעו – שהם לא מכיתתנו. חלקם אפילו לא מבית ספרנו.
עצוב.
יום שלישי, 14 במרץ 2006 בשעה 11:58
"שהם לא מכיתתנו" – לא זכור לי שהיה לנו בחור בשם צ'יפופו בכיתה…
וכשראיתי שאף אחד לא מגיע יצאתי לרחוב והתחלתי לעצור מכוניות…
יום שלישי, 14 במרץ 2006 בשעה 12:08
הנקודה היא שמה שהיה אתמול היה כישלון לוגיסטי חמור. אני בטוח שזה מתסכל בעבור המארגנים…
אבל היי, מה שחשוב זה שנהנית.
יום שלישי, 14 במרץ 2006 בשעה 20:30
חצי מהאנשים לא התחפשו?
נסה 8 עשיריות לא החפשו…
יום ראשון, 26 במרץ 2006 בשעה 23:07
בן קלינגר די חתיך!!!
חח הוא באמת דומה לאסי!
למדת באלון?
אני מתה על האתר ,
דבר איתי.
0547207085
רוני.