מעניין פה, לא? אני במקומכם כבר ממזמן הייתי נרשם ל פיד רסס. מהר - לפני שיגמר.

לא טוב לי בשבועיים האחרונים ואני יודע בדיוק למה זה.

המכינה לעיצוב מדירה שינה מעיניי. ממש ככה. כל דקה שאני לא מקדיש לאכילה, שינה או צפייה ב"נמלטים" מוקדשת למכינה הזו. אני במין מצב כזה, שאני בטוח שכולכם כבר חוויתם, שאתם יודעים שמשהו לא טוב עומד לקרות ואין מה לעשות בנידון.
ונמאס לי, נמאס לי להתמודד עם זה. אני רוצה לקום בבוקר חסר דאגות ולעשות רק מה שאני רוצה. וכאן נמצאת הדילמה הארורה הזו - אני מאוד רוצה ללמוד עיצוב תעשייתי אבל ממש לא מתחבר למה שאנחנו לומדים במכינה.

נראה לי שהבעיה היא שאני לא רואה את האור בקצה המנהרה. כשעבדתי בתחנת דלק ידעתי שיהיה לזה סוף ואני אטוס לחו"ל. כאן אני מגשש באפלה, אי אפשר להעריך את הסיכויים שלי להתקבל לאחד המוסדות וזה מה שמטריף אותי.
מה בכלל חשבתי לעצמי שנרשמתי למכינה הזו? שבחודש אחד אפשר להכין תיק עם עשר עבודות וללמוד הכל על עיצוב? הרי הגעתי "טאבולה-ראסה" (איך אני שמח שאסף לא בארץ, הוא היה צוחק עלי על השימוש בצמד המילים האלו), ורציתי שפשוט ילמדו אותי מה ואיך צריך לעשות דברים. ועוד משהו שאני לא מבין - למה בכלל מלמדים את כל הדברים האלו במכינה? בשביל מה אנשים נרשמים לארבע שנות לימודים אם לא בשביל ללמוד את זה אז?
חבל שאי אפשר לעשות פאסט-פורוורד לחודש הזה כי בראיה לאחור כל הדברים שהפחידו אותי פחד מוות התבררו כניפוח המציאות - טסט, צבא, פסיכומטרי - שום דבר הוא לא נורא כמו שמציגים אותו.

אז איך בכל זאת אני אוציא נקודת אור מהפוסט השחור הזה? לדברים יש נטייה להסתדר. לא תמיד זה כמו שאנחנו רוצים, אבל מה זה משנה.

הפוסט הזה פורסם ביום ראשון, 19 במרץ 2006, בשעה 0:05. את כל התגובות והטראקבאקים אפשר לקרוא ברסס‏. אפשר להגיב על הפוסט הזה כאן בתחתית העמוד.‏ אפשרות שלישית ומגניבה לא פחות היא להוסיף את הפוסט הזה ל ט.עי.ם שלך (מה זה?).