מעניין פה, לא? אני במקומכם כבר ממזמן הייתי נרשם ל פיד רסס. מהר - לפני שיגמר.

הבנתי מה הבעיה שלי עם עיצוב. זאת אומרת, זו לא בדיוק בעיה עם עיצוב, זה יותר בעיה עם אומנות. אני חייב שלכל דבר תהיה פונקציה - אין אצלי מגהצי שעונים או מנועי בטטה.
היום לדוגמא, מישהו בנה מודל מדהים של פנס בהשראת רגל של צפרדע, עם קרום והכל והוא מייעד אותו להיות פנס-כתף, למען השם. זה הדבר הכי הזוי ששמעתי בחיים שלי, אבל זה לא הזוי במובן הטוב. כמובן שהמורה אהב את זה והבחור קיבל את ה"אוסקר". מה הרעיון של פנס שמאיר לכיוון שאתה לא מסתכל אליו (אלא אם פרקת את הכתף)?
בנקודה הזאת נמצאת החסימה שלי.

אומרים שלהודות בבעיה זה חצי דרך לפתרונה. במקרה שלי אני לא כל-כך בטוח שזה נכון.. אתמול עברתי משברון נוסף. הייתי *ככה* קרוב להפסיק עם העיצוב הזה ולנטוש הכל, לצאת לטיול בשביל ישראל ולשכוח מהצרות. אבל שני אנשים הניאו אותי (תודה!) ותכל'ס, הם צדקו - לפרוש אפשר תמיד.

ולמרות שזה נשמע ככה, אני ממש לא מדוכא. עברתי את השלב הזה, ואני שלם עם ההחלטות והדרך שעשיתי עד היום. יש אנשים שנולדים מעצבים, ויש כאלה שעובדים בשביל זה. אני כנראה אהיה מהסוג שצריך לעבוד בשביל זה.

יש אצלנו במכינה ילד בשם פז שרוצה ללמוד עיצוב אופנה ולא מתגייס לצבא כי הוא אלרגי לקמח. הוא גר בדרום באיזה מושב נידח ליד נתיבות ונוסע פעמיים בשבוע למרכז. באוטובוס. אי אפשר שלא להעריץ את ההתמדה שלו. בכל מקרה, הוא מסוג האנשים האלו שאומרים בדיוק מה שהם חושבים ולא ממש מתחשבנים עם אף אחד. יוצא לנו לדבר הרבה אחרי השיעורים, כי אנחנו נוסעים באותו אוטובוס. כשהוא מחלק את הכיתה למי יש סיכויים טובים להתקבל ולמי לא, אני נמצא אצלו דווקא בצד הנכון. לא יודע למה, אבל זה עושה לי ממש טוב לשמוע אותו אומר את זה. אני מחשיב את הדעה שלו הרבה יותר משל המורה, אפילו שאין לו ידע בעיצוב.

חדי האבחנה ישימו לב שאלו ימים של חוסר-ודאות טוטאלי. תעשו שיגמר כבר, נמאס לי. ואם הגעתם (ובאמת קראתם) עד כאן, אז כל הכבוד - מגיע לכם צ'ופר..
4863
אסף, תעשה לי עב"מון.

הפוסט הזה פורסם ביום שני, 27 במרץ 2006, בשעה 0:12. את כל התגובות והטראקבאקים אפשר לקרוא ברסס‏. אפשר להגיב על הפוסט הזה כאן בתחתית העמוד.‏ אפשרות שלישית ומגניבה לא פחות היא להוסיף את הפוסט הזה ל ט.עי.ם שלך (מה זה?).