אם להיות ריאליים – אני לא אהיה מעצב תעשייתי. לא התקבלתי כבר בשני מוסדות ונשאר רק עוד אחד מסכן, אפילו שהאחד הזה הכי נחשב ויש בו הכי הרבה מקומות.
אבל אם מסתכלים על זה כמו סדרה מתמטית או מדרגות – אני כן אתקבל! במבחן הראשון, בשנקר, נכשלתי. בצלאל עברתי שלב ונכשלתי בשלב השני. בחולון עברתי שלב ולפי התיאוריה אני אמור לעבור גם את השלב הבא, שהוא הסופי.

יוצא לי הרבה לאחרונה לשמוע אנשים שאומרים לי לא לוותר על ה"חלום" ואם לא אתקבל השנה אז להמשיך ולנסות שנה הבאה. אני לא שלם עם העצה הזו. דבר ראשון, כי לא מתאים לי לחכות שנה שלמה עכשיו – ומי מבטיח שכן אתקבל שנה הבאה? ודבר שני, כנראה שאם אני לא אתקבל לאף אחד משלושת המוסדות הטובים ביותר, מקומי לא בזירת העיצוב התעשייתי.

במקום זה אני בוחן אלטרנטיבות אחרות, ואני חייב לציין שאני נהנה מאוד מחוסר בעבודה נורמלית. לפחות לבינתיים. זה משאיר לי המון זמן עם עצמי לחשוב על דברים שאני צריך להיסגר עליהם. ומהסיבה הזו בדיוק נרשמתי לקורס יזמות, ביחד עם דני.
מתוך כיתה של עשרים וחמישה תלמידים, אנחנו הצעירים ביותר. וה"צעירים" שאחרינו הם בשנות השלושים המאוחרות. בתחילת השיעור כל אחד היה צריך להציג את עצמו. כולם מספרים על שנות קריירה רבות, בכמה מקומות עבודה ועל הישגים שלהם. בחור אחד מספר על 16 שנה עבודה ב"הוט", אחר מספר על עבודה כמהנדס תוכנה בשלוש חברות שונות, שכולן נמכרו לסיסקו וכל מיני אחרים – …אתם הבנתם את הרעיון. ואז מגיע תורנו, שלי ושל דני.

זה מדהים כמה אני מכיר את דני ויודע מה הוא הולך להגיד כבר, וחוצמזה ששמעתי אותו כבר מספר על עצמו כמה פעמים בחודשים האחרונים, במסגרת הרעיונות השונים שאנחנו מנסים לקדם. אז הוא נעמד מול כולם ומספר בכמה מילים על עצמו, ואז ממשיך לקטע, שאני יכול כבר לדקלם, על איך הוא "קיבל את אות מצטיין הנשיא על פיתוחים שעשיתי בזמן הצבא".

ואז תורי לעלות ולספר על עצמי. כמובן שהרזומה שלי לא מתחרה עם המבוגרים, שלהם למעלה מעשר שנות קריירה מאחוריהם, אלא רק עם דני. ומצבי לא מזהיר – לפי הניתוח השטחי שביצעתי על המשתתפים – לדעתי לא תרשים אותם העובדה שהקריירה שלי התחילה בחלוקת עיתונים והסתיימה בתחנת הדלק. אז עשיתי את זה קצר וקולע. סיפרתי שבאתי לקורס הזה כדי ללמוד את הבסיס, לפני שאני מתחיל. וכדי לעקוץ את דני זרקתי הערת סיום: "ולא רק דני מצטיין. גם אני הייתי מצטיין. אלוף.".

אם לשפוט לפי התגובות שלהם, אולי אני בכלל צריך לפתוח בקריירת סטנד-אפ מזהירה.

הפוסט הזה פורסם ביום יום חמישי, 11 במאי 2006, בשעה 22:58. את כל התגובות והטראקבאקים אפשר לקרוא ברסס‏. אפשר להגיב על הפוסט הזה כאן בתחתית העמוד.‏ אפשרות שלישית ומגניבה לא פחות היא להוסיף את הפוסט הזה ל ט.עי.ם שלך (מה זה?).