מעניין פה, לא? אני במקומכם כבר ממזמן הייתי נרשם ל פיד רסס. מהר - לפני שיגמר.

ביום רביעי הקרוב, ה-14 ליוני, מתקיימת תערוכת רופאי משפחה במלון "דיוויד אינטרקונטיננטל".
אבא של דני מציג ביחד עם עוד שלושה רופאים את השיטה החדשה של טיפול ורידים בלייזר. דני ואני בונים את הדוכן וכל הקונספט שעומד מאחוריו.
נכון, שנינו לא עבדנו בעבודה מסודרת כבר חודשים ארוכים, אבל זה לא אומר ששכחנו את מוסר העבודה שלנו. בשבוע האחרון אנחנו עובדים על הפרויקט הזה כל יום כל היום, ובימים האחרונים החסרנו הרבה שעות שינה כדי לסיים דברים בזמן (ויותר חשוב, לשביעות רצוננו).

זה כולל בין היתר את בניית וצביעת הדוכן, השכרת פלזמות, תיאום מול המקום, הדפסות של פולדרים והדפסות ענק של קירות בגודל שלושה מטרים. אנחנו אפילו מגרילים אייפוד נאנו! בעיקר זה להסתובב בין בית עסק אחד למשנהו ולוודא שכולם עושים את מה שאתה רוצה. ובנוסף זה לעשות פרצופים כדי להוריד אותם במחיר. גיליתי (וזה לא שלא ידעתי קודם) שצריך לשבת לאנשים על הראש כדי להוציא מהם את מה שהם מסוגלים לתת באמת.

אנחנו גם אחראיים על הקונספט של הדוכן. זה חלק שאני יותר אוהב: לדאוג שכל הרופאים יבואו עם לבוש תואם, להתאים את הצבעים והפונטים, לקנות שולחן וכיסאות - בקיצור, להמציא "שפה" למוצר שאנחנו מנסים למכור.

צד שלישי הוא הצד התקציבי. הרופאים הקציבו סכום מסויים ואסור לעבור אותו. אשכרה צריך לתמרן ולחתוך על ימין ושמאל דברים שעולים הרבה כסף. למשל כשהלכנו להדפיס את הפוסטרים הענקיים, יש ברחוב יגאל אלון בתל-אביב שני בתי דפוס שעושים את אותו הדבר בדיוק. טוב שנכנסנו לשניהם ולא הסתפקנו בראשון, כי הוא היה יקר פי שתיים.

אני נהנה מכל רגע שאנחנו עובדים, וזה בכלל לא מפתיע. אם עובדים עם מקצוענים - הסיפור הרבה יותר פשוט וחוסך כאבי-ראש.

הפוסט הזה פורסם ביום שלישי, 13 ביוני 2006, בשעה 9:24. את כל התגובות והטראקבאקים אפשר לקרוא ברסס‏. אפשר להגיב על הפוסט הזה כאן בתחתית העמוד.‏ אפשרות שלישית ומגניבה לא פחות היא להוסיף את הפוסט הזה ל ט.עי.ם שלך (מה זה?).