כמעט, אבל לא בדיוק

"בצלאל" חוגג 100 שנה עם תערוכה בטרמינל 1 של נתב"ג. תלכו. אל תשתמשו ברכבת.
זה הסידור הכי מסורבל בעולם – יש אוטובוס שלוקח אותך מטרמינל 3 לטרמינל 1, אבל הוא עובר כל חצי שעה. והרכבת יוצאת פעם בשעה בערך.

התערוכה, לעומת זאת, שווה כל שקל (היא בחינם). יש מיצגים פשוט מעולים, שגורמים לי להיות שמח שזה מה שבחרתי ללמוד, ויש מיצגים קצת פחות טובים – שבהם אתה תוהה מה עבר לאנשים בראש כשהם חשבו על זה (יותר נכון, מה לעזאזל הם עישנו כשהם חשבו על זה?). אבל.. אני עדיין לא שלם במאת האחוזים שזה מה שאני צריך ללמוד. הכיוון הוא נכון – עיצוב, אבל לא יודע אם עיצוב תעשייתי זה מה שמתאים לי.
המחשבה הזו עוברת לי בראש פעם ביום לפחות, ואני מתחבט בה במשך איזה חמש דקות. אחרי החמש דקות הללו אני מגיע למסקנה שכנראה זה כן מתאים לי, כי אחרי הכל – אנשי מקצוע הם אלו שקיבלו אותי למגמה.

בגלל זה בדיוק מתאים לי לצאת עכשיו לשביל ישראל. לצאת ולנקות את הראש קצת לפני ארבע שנים ארוכות מאוד. וגם כי בא לי לצלם סרט דוקומנטרי.

תגובה אחת לפוסט ”כמעט, אבל לא בדיוק“

  1. אני גם רוצה תמונה מאת משה ק.:

    הי בן,
    אני מסכים איתך, בשנים שעברו ראיתי תערוכות סוף שנה ב"בצלאל" והיו תמיד פערים גדולים ברמת המציגים, מעבר לכך שיש דברים שמדברים אלינו יותר או פחות. עוד לא מצאתי זמן לקפוץ לטרמינל 1.
    באשר ללימודים, אני מתייחס אליהם כאל נקודת מוצא שתפקידה לאפשר לנו מפגשים עם תכנים ואפשרויות חדשות. כמו מסע שיש לו אמנם מסלול מתוכנן ולוחות זמנים וכו', שעשוי להוביל אותנו למקומות אחרים, מפתיעים ובלתי צפויים ואולי אפילו להשפיע על התנהלות המסע כולו.
    בלימודים כמו במסע מה שחשוב ביותר זה לצאת לדרך, כדי שיקרו דברים.
    ביי
    משה