מעניין פה, לא? אני במקומכם כבר ממזמן הייתי נרשם ל פיד רסס. מהר - לפני שיגמר.
פעם אחת היה מקלט… והוא אהב ילד קטן אחד (שני ילדים, אבל בסיפור הזה יהיה רק אחד).
וכל יום הילד היה בא ואוסף גרוטאות מהרחוב ועושה מהם רהיטים למקלט ומשחק שם. הוא היה לומד שם לבגרויות ורואה אירוויזיונים וערבי בחירות ומזמין לשם פיצה. וכשהילד היה מתעייף, הוא היה נרדם על המיטה שבמקלט. והילד אהב את המקלט מאוד מאוד. והמקלט היה מאושר. אך הזמן חלף לו, והילד הלך וגדל. ולעיתים קרובות המקלט נשאר לבדו.
ואז הילד בא יום אחד אל המקלט, והמקלט אמר: "בוא ילד, בוא תשחק טאקי, תראה קצת "יס" בחינם ותשתה בירות קרות מהמקרר שמצאתם ותהיה מאושר".
"אני יותר מדי גדול בשביל לשחק טאקי ולראות טלויזיה", אמר הילד. "אני רוצה למצוא חברים חדשים ולעשות חיים. אני רוצה קצת כסף. אתה יכול לתת לי קצת כסף?"
"אני מצטער", אמר המקלט, "אבל אין לי כסף, יש לי רק רהיטים ישנים. בוא תבנה מהם ג'קוזי ותהיה מאושר".
ואז הילד נכנס אל המקלט, סידר לעצמו ג'קוזי והזמין חברים חדשים.
והמקלט היה מאושר. אבל הילד הלך ולא חזר הרבה זמן… והמקלט היה עצוב…
ואז יום אחד הילד חזר והמקלט רעד מרוב שמחה ואמר: "בוא ילד, בוא תשב קצת על המיטה שלי, ותיכנס קצת לג'קוזי שלי ותהיה מאושר".
"אני יותר מדי עסוק בשביל לשבת על המיטה שלך", אמר הילד. "אני רוצה בית, שיהיה לי חם", הוא אמר. "אני רוצה ללמוד באוניברסיטה, ובשביל זה אני צריך בית. אתה יכול לתת לי בית?"
"אבל אין לי בית", אמר המקלט, "גן השעשועים הוא ביתי. אבל אתה יכול לקחת את הרהיטים שלי ולשים בדירה שלך. אז תהיה מאושר".
הילד לקח את הרהיטים לדירה והמקלט היה מאושר. אבל הילד הלך ולא חזר הרבה זמן…
וכשהוא חזר המקלט היה כל-כך מאושר שבקושי הצליח לדבר. "בוא ילד", הוא לחש, "בוא תשחק".
"אני יותר מדי זקן ועצוב בשביל לשחק", אמר הילד. "צמח ביקש ממני לפנות עוד חדר בגלל המלחמה בצפון. אתה יכול לפנות לי חדר?"
"תפרק את הג'קוזי", אמר המקלט, "ככה יתפנה עוד חדר וצמח יהיה מאושר".
הילד פירק את הג'קוזי ופינה לו חדר. והמקלט היה מאושר. אבל לא מאושר ממש.
ואחרי הרבה זמן הילד חזר שוב.
"אני מצטער, ילד", אמר המקלט, "אבל לא נשאר לי שום דבר לתת לך, הלוואי שיכולתי לתת לך משהו, אבל לא נשאר לי כלום. אני סתם עוד מקלט שכונתי. אני מצטער…".
"אני לא צריך הרבה עכשיו", אמר הילד, "רק לזכור את השבע שנים שהעברתי פה. אני עייף מאוד".
"אם כך", אמר המקלט וזקף את עצמו כמה שרק הצליח, "אם כך, מקלט שכונתי הוא כן טוב בשביל להעלות זכרונות. בוא, ילד, תנסטלג". והילד ניסטלג, והמקלט היה מאושר.
שלישי, 01 באוגוסט 2006 בשעה 21:47
פחחח, המקלט הזה בכלל לא ש'ך עכשיו. הוא של תומר והחברים שלו
שלישי, 01 באוגוסט 2006 בשעה 21:51
דבר ראשון, בבלוג שלי לא כותבים ש'ך, יש לנהוג פה בכללים מסוימים.
והמקלט הזה הוא הרבה יותר שלי משל "תומר והחברים שלו". אני בניתי והבאתי את רוב הדברים שיש שם.
רביעי, 02 באוגוסט 2006 בשעה 0:24
זה מזכיר לי סיפור מקלט משלי אבל אתם בטח לא מתעניינים.
סיפור יפה
אהבתי שיש תמונות =]]
שישי, 04 באוגוסט 2006 בשעה 18:04
איזה סיפור קורע לב… אני מרגיש שהייתי חלק מההסיטוריה המקומית כשביקרתי במקלט ואף טבלתי בג'קוזי