אפקטים, בלאגנים – יש וידאו (8:43 דקות).

הטקסט היבש – ליאור חזר מדרום אמריקה ביום שלישי והיה צריך מקום להתחבא מההורים שלו עד ארוחת החג אתמול. חשבנו: "איזה רעיון מעולה זה יהיה לנסוע לכנרת!".
אז ארזנו את חפצינו – אני, ליאור, מיכאל ורן (שהביא את הסיטרואן סאקסו שלו) ונסענו צפונה. הבאנו מצרכי אוכל בסיסיים בלבד מהבית שלי, כי אנחנו קמצנים ולא רצינו לבזבז כסף על קניות בסופר.

את ארוחת הצהריים אכלנו באיזה דוכן פלאפל בטבריה. גם שם התרחשה קמצנות קלה – המוכר ביקש 12 שקל על בקבוק קולה גדול, ואנחנו קנינו אותו מעבר לכביש בשני שקלים פחות. מטבריה נסענו לכיוון מגדל, לחוף "אורלנדו" המפורסם. הכנרת נסוגה בעשרות מטרים מאז החורף, וקו המים לשעבר היה מלא צמחיה.
הצמחיה מנעה גישה אל המים והתמקמנו סופית בחוף הצמוד. ליאור התיישב על אחת הספות והחל בקריאת ספר מרתק על תולדת ארצות-הברית בעוד אני, מיכאל ורן שיחקנו בזריקת אבנים לתוך נעל ישנה. המשכנו לטבילת אחר-צהריים בכנרת ומכשיצאנו הרכבנו את האוהלים (בזמן שיא). אחרי זה כפיר קפץ לביקור וכל אחד סיפר קצת על הטיול שלו. אני וליאור היינו עסוקים בויכוח על סגנון המוזיקה שנשמע – הוא קרא למוזיקה שלי מדכאת ואני קראתי לשלו מטומטמת. איך עוד אפשר לקרוא ל"My Heart Will Go On" של סלין דיון בספרדית?

בשעה שבע לערך התחיל להחשיך וגילינו שאין יותר מדי מה לעשות. קוששנו עצים והבערנו אש, שסיפקה לנו מעט אור.
התחלנו במלאכת הכנת ארוחת הערב – פסטה ברוטב בולונז עם פטריות שלא השביע אף אחד – והלכנו לישון מוקדם.
קמנו בשבע בבוקר וראינו מכונית נוספת חונה. כמה דקות אחר כך הגיחו מהכנרת שני צוללנים ערבים ששאלו אותנו מה אנחנו עושים בשטח שלהם. ניסינו לא לריב יותר מדי והם עזבו אותנו לנפשנו.
נכנסו שוב למים וכשיצאנו אספנו את הדברים שלנו ועזבנו את המקום.

אה, ולארוחת בוקר יש טריקס.

הפוסט הזה פורסם ביום יום שבת, 23 בספטמבר 2006, בשעה 17:38. את כל התגובות והטראקבאקים אפשר לקרוא ברסס‏. אפשר להגיב על הפוסט הזה כאן בתחתית העמוד.‏ אפשרות שלישית ומגניבה לא פחות היא להוסיף את הפוסט הזה ל ט.עי.ם שלך (מה זה?).