מעניין פה, לא? אני במקומכם כבר ממזמן הייתי נרשם ל פיד רסס. מהר - לפני שיגמר.

על הפנים, הנעליים, החולצה, איפה לא (סיפור לא ממש נעים).

למי שלא חי בארץ, היה היום שרב כבד. אבל אני, עקשן שכמותי, החלטתי לצאת לריצה קלה. טעות מספר 1. אחרי עשר דקות בערך של ריצה, האוויר החם הזה (שלא זז) התחיל לייבש את הגרון. הגעתי לאיזור השדות ואז התחיל לי דימום באף - וזה רק התגבר והתגבר. אבל… אני באמת שום מקום, אין מים לשטוף ובטח שלא נייר טואלט. ניסיתי לשחק אותה מקגיוור והתחלתי לחזור לממטרות שחלפתי על פניהן לפני 200 מטר, תוך כדי שימוש בריסטבאנד כנייר טואלט.

תמונה מספר 2 במצלמה שלי

הריסטבאנד

עד מהרה הוא נצבע באדום דם. הממטרות מסתבר היו טעות מספר 2. הן מסתובבות ואני מנסה להדוף אותן, תוך דימום בלתי פוסק מהאף. כל טיפה שניגרת על הנעל שלי מעלה את רמת התסכול.
כולי נרטבתי כמובן, אבל עדיין מלא דם, והתחלתי ללכת הביתה, עם ראש מורם.

וזה לא בגלל שהייתי גאה.

הפוסט הזה פורסם ביום שלישי, 12 באפריל 2005, בשעה 19:09. את כל התגובות והטראקבאקים אפשר לקרוא ברסס‏. אפשר להגיב על הפוסט כאן בבלוג הזה, או לשלוח טראקבאק מבלוג אחר.‏ אפשרות שלישית ומגניבה לא פחות היא להוסיף את הפוסט הזה ל ט.עי.ם שלך (מה זה?).