מעניין פה, לא? אני במקומכם כבר ממזמן הייתי נרשם ל פיד רסס. מהר - לפני שיגמר.

יום רביעי הוא היום החופשי שלי. ניצלתי אותו כדי לחבק עץ - יצאתי מהבית לדרום תל-אביב ועצרתי בדרך במכון הטכנולוגי כדי לברר משהו לגבי הדפסה. פתאום הטלפון צילצל וטכנאי המזגנים הודיע לי שהוא בדרך. עזבתי הכל וחזרתי הביתה.
הראתי לו איפה המזגן ואחרי שהוא עזב (בלי לתקן: טוטל-לוס) תכננתי גם אני לצאת כבר. רציתי להספיק כי מחשיך מוקדם. ואז התחלתי לחפש את החצובה שלי. אני זוכר שלקחתי אותה איתי למכון וגם חזרתי איתה. אבל היא לא היתה בבית. הפכתי את הבית ולא מצאתי. התקשרתי לטכנאי המזגנים לברר אולי הוא לקח אותה - אבל הוא אמר שלא.
כבר בנקודה הזו עלה לי הסעיף. התחלתי לתרגל בראש את ה"אני לא מאמין. רק עברתי לפה וכבר גונבים אותי. האנשים פה חלאות". ואז חיפשתי מישהו אחר להאשים. כי לי ולטכנאי היה איזה חיבור - סיפרתי לו על חוויות מהלימודים ועזרתי לו עם המזגן. עלתה במוחי האפשרות שאולי בזמן שפתחתי את הדלת השארתי את החצובה בחוץ והשכנה היא זו שגנבה. דפקתי על דלתה והיא אמרה לי שהיא לא יצאה כל היום מהבית. ושוב אותם המחשבות - "יופי, נדפקתי עם שכנים גנבים שקרנים".
כבר התחיל להיות מאוחר והחלטתי לשים את כל העניין מאחוריי וללכת לצלם. כשיצאתי מהבית התחזקו אצלי המחשבות ששכחתי את החצובה במכון בשניה שהטלפון צילצל. עברתי ואכן היא היתה שם.

הגנבים האלו מתחוכמים. גם השכנה וגם הטכנאי ראו שעליתי עליהם והחזירו את האבידה למקום הבא שבו אני אחפש. מעכשיו צריך לשים לב יותר לדברים שלי.

הפוסט הזה פורסם ביום רביעי, 25 באוקטובר 2006, בשעה 22:00. את כל התגובות והטראקבאקים אפשר לקרוא ברסס‏. אפשר להגיב על הפוסט הזה כאן בתחתית העמוד.‏ אפשרות שלישית ומגניבה לא פחות היא להוסיף את הפוסט הזה ל ט.עי.ם שלך (מה זה?).