לשבת בחושך על הרצפה.
לשפוך כמות לא מבוטלת של צבעי שחור ולבן.
לקשקש עם יד שמאל.
ללכלך את כל מה שמסביבך.

זה מה שעושים בשיעור "יסודות העיצוב" (וזה כיף, שלא תבינו אותי לא נכון).

המורה שלנו מטורף לחלוטין ואני אוהב את השיטה שלו – הוא גורם לנו לחשוב על מה שאנחנו עושים. הדרך יותר חשובה מהתוצר. לטענתו, אנחנו הולכים למסע ארוך על השביל ואסור לנו לסטות ממנו. אנחנו ממשיכים בשלנו – נופלים וקמים – אבל כל הזמן עם העיניים לכיוון המטרה. מה שמוסיף לו עוד כמה נקודות היא העובדה שהוא אבא של מילי אביטל.
בעוד כיתות אחרות קיבלו משימה של בניית קומפוזיציה מריבועים שחורים וקטנים, אנחנו התפרענו וקשקשנו במשך שעה וחצי בחושך על הרצפה. התרגיל שקיבלנו לשיעור הבא הוא לחתוך מכל הציורים שלנו קומפוזיציות של 10*10, שיש בהן משהו שונה. לכאורה משימה פשוטה, אבל נחכה ונראה..

הפוסט הזה פורסם ביום יום שישי, 03 בנובמבר 2006, בשעה 10:10. את כל התגובות והטראקבאקים אפשר לקרוא ברסס‏. הפוסט הזה סגור לתגובות כרגע.‏ אפשרות שלישית ומגניבה לא פחות היא להוסיף את הפוסט הזה ל ט.עי.ם שלך (מה זה?).