מעניין פה, לא? אני במקומכם כבר ממזמן הייתי נרשם ל פיד רסס. מהר - לפני שיגמר.

פעמיים בשבוע אנחנו אמורים להציג תוצר כלשהו בשיעור "יסודות העיצוב". כל שני וחמישי צריכים להמציא את עצמנו מחדש ולהראות עבודה שתכליתה שאיש לא ראה אותה מעולם.
המרצים חושבים שאנחנו רובוטים. הם נותנים מטלה, לרוב מתוארת במשפט מעורפל, ומצפים מאיתנו לפרש אותנו כראות עיננו. הבעיה שלא ניתן לשלוף רעיון לפי פקודה, ופעם אחרונה שבדקתי אין הרבה רובוטים יצירתיים.

הזמן נוסע, כי זמן הוא זמן, ואין הפסקות.

השבוע התחרפנתי לגמרי. קיבלנו משימה של "חקירה תלת מימדית של פרח, ריח וזיכרון". אלוהים יודע מה זה אומר ואיך בכלל ניגשים להתמודד עם זה. כל הסופ"ש רק חשבתי. לא חשבתי על העבודה אלא חשבתי על מה מצפים מאיתנו. מה מצפים מסדרי העדיפויות שלנו. האם אנחנו צריכים להקדיש 80 אחוז מהזמן לעבודות האלו? אולי 90? וכל זאת בלי לשכוח שיש לנו עוד שישה קורסים אחרים.

"הכסף וגילה הלכו", הוא אמר, "אבל איפה הזמן שהלך? איפה הזמן שהולך?"

הפוסט הזה פורסם ביום ראשון, 26 בנובמבר 2006, בשעה 23:54. את כל התגובות והטראקבאקים אפשר לקרוא ברסס‏. אפשר להגיב על הפוסט הזה כאן בתחתית העמוד.‏ אפשרות שלישית ומגניבה לא פחות היא להוסיף את הפוסט הזה ל ט.עי.ם שלך (מה זה?).