מעניין פה, לא? אני במקומכם כבר ממזמן הייתי נרשם ל פיד רסס. מהר - לפני שיגמר.
מה בסה"כ אמרתי? את מה שכולם חשבו והתביישו להגיד?
שאלתי אם זה בסדר שאנחנו מתעכבים על עבודה אחת חצי שעה, כי בכל זאת, אנחנו 26 סטודנטים. הבעיה היתה שידעתי בדיוק למי להפריע. לחביבת המורות החדשה, יעל, שכבר שני שיעורים פוגעת בול במה שהן רוצות. והיא סוחטת את הלימון עד הסוף: "הנה בן, אני בעמוד האחרון, שלא תבכה.."
יכול להיות שאני בן-אדם רשע? מתוסכל וממורמר כשמישהו אחר מצליח לאחר סמסטר שלם רצוף כשלונות?
ואני יודע שאף אחד לא יצבוט אותי - זו המציאות. אף תסריטאי בהוליווד לא היה מצליח לכתוב כזה תסריט.
כל השיעור אני יושב וחושב מה לעזאזל רוצים מאיתנו. עד שהבנתי את איקו מחליפים לנו מורה? ואיך זה שהטובים נהיו רעים ולהפך?
ואז אני עונה לעצמי שאין "טובים" ואין "רעים". ועל ההמשך אני עדיין חושב.
שני, 12 במרץ 2007 בשעה 23:06
טוב מה, אם היו מתעכבים על עבודה גרועה חצי שעה, זה היה כבר מביך (לבעל העבודה)…