מעניין פה, לא? אני במקומכם כבר ממזמן הייתי נרשם ל פיד רסס. מהר - לפני שיגמר.
נכתב בהשראת השיר "ניסיתי ונכשלתי" של דיויד פרץ:
בליל שבת ביליתי בבית קפה עם חברתי חן. זה דבר לא שיגרתי אצלי, ולכן התלבשתי בהתאם - טי-שירט וג'ינס, שזה קצת פנסי כי אני אוהב ללבוש פיג'מה.
אני הזמנתי כריך חביתה והיא טונה. המלצר חייך אלינו בצורה קצת מוגזמת, והענקנו לו את הכינוי "סמיילי".
יצאנו מבית הקפה שלובי ידיים, והלכנו לכיוון האוטו. כשהתקרבנו אל עמוד נמוך, כזה שמונע ממכוניות לעלות על המדרכה, חן נמצדה אלי והקפידה לעבור מאותו הצד של העמוד כמוני.
שאלתי אותה לפשר הדבר והיא טענה שאם נעבור משני צידי העמוד, נריב.
לא עברה דקה והתקרבנו לעמוד נמוך נוסף.
שאלתי: "ומה אם אני אקפוץ על העמוד?".
היא חשבה ומיד שלפה: "נריב כלפי מעלה!"
הנפתי את רגלי השמאלית, עדיין בשילוב ידיים עם חן, כיוונתי אל החלק העליון בעמוד, אבל היה שיבוש בשילוש המקודש מוח-רגל-ג'ינס.
הבוהן פגעה בעמוד בערך במחצית הגובה. אני כבר הייתי עם רגל ימין באוויר והתרסקתי קדימה, על העמוד. בשלב הזה חן סיימה את שתי שניות הפחד שמא קרה לי משהו, ופרצה בצחוק.
זזנו הצידה כדי לאמוד את הנזקים, ולפתע הרגשתי בריזה קלה על השפשופים ברגליים. הבטתי למטה וגיליתי שנפער חור ענק בג'ינס. כל החלק הקדמי היה חסר.
חן המשיכה לצחוק, וגם אני הצטרפתי.
אז נכון, לא רבנו כלפי מעלה וצחקנו כהוגן במשך כמה דקות (או שעות, מי סופר?) - אבל לא חבל על הג'ינס? מה אני אמור ללבוש עכשיו?
ואם לסכם את זה בהייקו:
עמוד גבוה
בד לא גמיש
חזרה לפיג'מה