מעניין פה, לא? אני במקומכם כבר ממזמן הייתי נרשם ל פיד רסס. מהר - לפני שיגמר.

בתרגיל הסיכום של הסמסטר נתבקשנו לצור מוצר מדף מיריעת פח, תוך שימוש באחת מהטכנולוגיות הנפוצות בפח - חיתוך בלייזר, צריבה פוטוכימית, כבישה או לחצנות.
אני יצרתי שני מוצרים, שניהם די קטנים (ומתאימים למדף). הראשון היה בהשראת אירוע שחוויתי - יום לפני הגשת הסקיצות למוצרים, נתקענו במעלית בבית-ספר, וכשיצאנו מישהי בירכה את ברכת הגומל. עשיתי אחד ועוד אחד (אחד - ברכת הגומל, אחד נוסף - שנאתי העזה לחתולים) ויצרתי את מחזיק המפתחות.

הוא עבר כמה גלגולים מהסקיצה הראשונה, אבל לא משהו מהותי, ועל-כן המרצים העירו לי שהפרויקט אינו מתאים להיקף עבודה של חודש והחזירו אותי לשולחן העבודה, להביא סקיצות נוספות:

מרצה: "זה נחמד, אבל זה לא מתאים להיקף עבודה של חודש. זה יותר מתאים בתור תרגיל מהיר של שבועיים בתקשורת חזותית."
אני: "אוקיי.. אני אוהב את הרעיון ורוצה לעשות את זה."
מרצה: "בסדר גמור, תישאר עם הפרויקט הזה ולשיעור הבא תביא סקיצות של מוצר נוסף, אבל לא עוד מחזיק מפתחות של חתולים."
אני: "בטח שלא, אני אעשה אחד של כלבים."

זה קצת מתסכל לשמוע את זה, אבל מה לעשות. המרצה מבין קצת יותר ממני, וללא ספק הוא צדק. לשיעור הבא הבאתי שתי סקיצות נוספות - האחת, של מוצר מאותה סדרה של החתולים - כרטיס שמוטבעות עליו שיניים של תינוקות, ובמרכזו ניתן לשים תמונה של התינוק. ההורים שומרים את הכרטיס בארנק ויכולים להשוויץ בפני כולם על כמות השיניים שנפלו לתינוק שלהם. הרעיון הזה נפסל די מהר.
הרעיון השני היה סרגל עם חורים. חיפשתי באינטרנט ולא מצאתי משהו שמאגד בתוכו את כל מה שחשבתי עליו. יש סרגל שמשרטט עיגולים, יש מחוגות שחותכות עיגולים, אבל אין סרגל שגם משרטט וגם חותך. שוד ושבר!

יצרתי משהו שבראש ובראשונה הוא סרגל. אמנם לא ארוך במיוחד, אבל 10 סנטימטר זה מספיק לדעתי. ארוך מזה וכבר קשה להכניס אותו לקלמר. יש לו חיבור כדי שיוכל להתלבש על סכין יפנית איכותית (ניתן לראות בסרטון). בהתחלה התחבטתי האם ליצור מקום יעודי לסיכה, אבל אנשים העידו שזה ירתיע אותם כי הסיכה מסוגלת לדקור בקלמר. יצרתי סימונים שאפשר להכניס לתוכם גם עיפרון וגם סכין כל חצי סנטימטר, מה שאומר ניתן לעשות עיגולים בקטרים של סנטימטרים שלמים, כי מדובר על רדיוס. בגודל הספציפי של סנטימטר התעוררה בעיה קלה, כי הסיכה תפסה את המקום שבו מכניסים את הסכין/עיפרון, ולכן יצרתי שבלונה שמתאימה לגודל הזה.
השלב הבא היה הייצור. מעבירים את הסקיצות לאילוסטרייטור ועושים ניסיונות, האם זה באמת פועל.

בסופו של תהליך שולחים את הקבצים למפעל וממתינים בסבלנות.

תודות:
אילון ערמון וגלינה ארבלי - הנחיה.
אילה בוגאי - צילומים.
עומר מנשרי - דוגמן ידיים.
חן רוטם - קופירייטרית.
רן שליט ומעין מובשוביץ - שחקנים.
טל סימסולו - קריינות.

הפוסט הזה פורסם ביום שבת, 26 בינואר 2008, בשעה 14:34. את כל התגובות והטראקבאקים אפשר לקרוא ברסס‏. אפשר להגיב על הפוסט הזה כאן בתחתית העמוד.‏ אפשרות שלישית ומגניבה לא פחות היא להוסיף את הפוסט הזה ל ט.עי.ם שלך (מה זה?).