פרויקט הגמר שלנו, של שי כרמון ושלי, יעסוק בשינויים באנשים וברהיטים. בפיילוט בחרנו להתמקד בסיפורי שינוי הבאים לידי ביטוי במדפים.
לשם כך, הצבנו מספר מטרות שיעזרו לנו בהמשך גם בפרויקט הגמר עצמו:
המטרה הראשונה היתה לבחון עבודה בצוות. זוהי דרך עבודה שונה ממה שאנחנו רגילים עד כה, ועל-אף שניתנה לנו האפשרות לעבוד בתרגיל זה בנפרד, סברנו שההתנסות המשותפת תתרום לנו.
בנוסף, בדקנו שילוב שני תהליכי עבודה – הראשון הוא יצירת מדף בכל שלושה ימים, והשני הינו יצירת אובייקט מסיפור אישי.
המטרה השלישית היתה פריסה רוחבית ככל הניתן והצגה של אותו הסיפור מזויות שונות.

לשם השגת המטרות האלו קבענו חוקי משחק:
החומריות תישאר פשוטה – עץ ופרופיל ברזל. מידות הסטנדרט של המדפים יהיו 18*70 ס”מ, וכל צמד מדפים יתבסס על סיפור אחד – כדי להראות פרשנויות שונות לאותו הסיפור והרעיון.
בשלב מוקדם בתחילת העבודה גילינו שהתומכות מהותיות לתהליך העיצוב. תומכות – כשמן כן הן, מחזיקות את כל המשקל ותומכות במדף שהוא “סתם” פלטת עץ.

במחלקה לעיצוב פנים ישנה אגדה אורבנית שרצה כבר כמה שנים:
מסופר על אדריכל מפורסם שקיבל משימה לבנות ספרייה. היא היתה מעוצבת להפליא ומיטב האדריכלים מרחבי העולם נהרו אל אותה הספריה כדי לקבל השראה.
זמן קצר לאחר הפתיחה הספריה החלה לשקוע באדמה, והתברר שאותו האדריכל שכח לחשב את משקל הספרים בעת שהכין את התוכניות.

המחשבה הזו – לא לשכוח את משקל הספרים, ליוותה אותנו לאורך העבודה. בדקנו מגוון צורות חיבור לקיר וצורות חיבור בין התומכות למדף עצמו.

וכעת, לאחר ההקדמה ההכרחית, נעבור לסיפורים ולמדפים:

רונה לא הסתפרה תשע שנים. השיער שהגיע אל מתחת לישבן נהפך לחלק מזהותה. יום אחד רונה החליטה להסתפר, וכשעשתה זאת – איש לא שם לב לשינוי מלבדה.

התמקדנו באורך – כמה צריך בשביל להגדיר אובייקט.
המדף הראשון מתאר את הגודל כמגדיר פונקציה – האם מדף באורך שני ס”מ הוא עדיין מדף? יצרנו שני מדפים, ארוך וקצר, שהתומכות בהם זהות וההבדל היחידי הוא באורך הפלטה.
המדף השני מעביר חווית שימוש בעזרת אורך: המשתמש בוחר את אורך המדף שלו, שובר אותו, וחריצי השבירה משמשים גם בתור החיבור לקיר.

תומר וחברתו החליטו לקחת פסק זמן ביחסים. שבעה חודשים אחר-כך ותומר עדיין בהמתנה.

צמד המדפים הזה מדבר על בינתיים – אובייקט הממסד מצב ביניים.
המדף השמאלי מקבע את הערמות הארעיות. הוא בינתיים, במצב הביניים, וללא הספרים הוא נופל ומקבל צורת מדף מוכרת.
המדף הימני מתאר את המצב שלפני התלייה, בו התומכות “גויסו” להחזיק את הספרים והמדף נשאר כך לאורך חייו, תקוע במצב של בינתיים.

הצמד השלישי עוסק בחיבור.

במסגרת הפרויקט הקשבנו לסיפור האישי של ליאת. היא פתחה בפנינו את ליבה והמפגש בינינו יצר חיבור מפתיע שהפך בעצמו לסיפור.

יצרנו שני מדפים בעלי נקודת מפגש נוכחת.
במדפים העליונים, החלל שבין המדפים נהפך להיות מדף לספר אחד ומיוחד. כל אחד מהמדפים מתפקד עצמאית ובחיבור בינהם נוצר משהו חדש.
במדפים התחתונים ישנם שני מפלסים, החלוקים נקודה ומשענת.

נהנינו מהעבודה המשותפת ומההתנסות. זוהי צורת עבודה חדשה עבורנו – וכנראה שהעובדה שהיא חדשה מוסיפה לקסם שלה, אבל לא מפחיתה ממידת ההנאה.
הקשבנו לעשרות סיפורים, כל אחד ואחד מהם הוא בסיס לפרויקט גמר – והלוואי שהיה לנו את הזמן להפיח חיים בכולם ולהפוך אותם לאובייקטים.
התנסנו בפריסה לרוחב על יתרונותיה וחסרונותיה, ובשלב הבא נראה לנו נכון להעמיק במספר מצומצם של אובייקטים.

והרי צ'ופר קטן לכל מי שהתמיד וקרא עד כאן. קשה לעבוד על שישה אובייקטים במקביל מבלי לתת להם שמות ולכן הענקנו לכולם שמות חיבה.

ארוך/קצר – ברור מאליו. ניסבר – על שם Nishbar (נשבר). ניסן – על שם Nishan (נשען). אלי – על שם צורת L. שישים ותשע – על שם האורך הכולל של המדף. זאב – על שם הרווח.

הפוסט הזה פורסם ביום יום רביעי, 27 בינואר 2010, בשעה 18:47. את כל התגובות והטראקבאקים אפשר לקרוא ברסס‏. אפשר להגיב על הפוסט הזה כאן בתחתית העמוד.‏ אפשרות שלישית ומגניבה לא פחות היא להוסיף את הפוסט הזה ל ט.עי.ם שלך (מה זה?).