מעניין פה, לא? אני במקומכם כבר ממזמן הייתי נרשם ל פיד רסס. מהר - לפני שיגמר.

מכירים את התחושה הזאת שאתה קם בבוקר מהשעון המעורר, חצי עפוץ, מנסה לחשב כמה דקות אתה יכול לקזז מהסידורים של הבוקר, כדי שתוכל לחזור לישון? בדרך כלל זה פחות מעשר - אבל אלו דקות השינה הכי מתוקות שרק יכולות להיות.
הכל מתחיל בלילה שלפני, שביודעין אני כבר מכוון את השעון לקצת יותר מוקדם. צריך הרבה כוח רצון בשביל באמת לקום בפעם הראשונה שהשעון מצלצל. מחר אני מתכוון לעשות את זה. נמאס לי. להתחיל פעם אחת את הבוקר כמו שצריך - לעשות את כל הדברים שמחפפים בהם. לנקות מאחורי האוזניים, להשקיע בסנדוויץ' ראוי, לפזם שיר בוקר, לקרוא עיתון.

לישון תמיד אפשר בצהריים.

יש הגורסים שיש לבוקר השלכות על כל היום. זאת אוכל לספר לכם רק מחר. עכשיו אני הולך לראות עב"נ.

הפוסט הזה פורסם ביום ראשון, 22 במאי 2005, בשעה 21:31. את כל התגובות והטראקבאקים אפשר לקרוא ברסס‏. אפשר להגיב על הפוסט כאן בבלוג הזה, או לשלוח טראקבאק מבלוג אחר.‏ אפשרות שלישית ומגניבה לא פחות היא להוסיף את הפוסט הזה ל ט.עי.ם שלך (מה זה?).