פעם, בשנת 1993, היציאה של ימי שישי היתה לפיצה דומינו'ס בקאנטרי-קלאב.
היינו נפגשים בשעה תשע וחצי (זה היה מאוחר!) ואוכלים פיצה אישית עם תוספת ושתיה ב15 שקל.
אחרי האוכל, המאורע המרכזי היה כיבוי פנסי רחוב. היינו נותנים מכה חזקה עם הרגל בעמוד, והפנס היה נכבה לחמש דקות.
היום, כשהייתי עם דני וליאור בדרך חזרה לאוטו מהנמל, ראינו שוב פנס שדרש את המכה הזאת. עכשיו, שלא כמו אז, חשבתי על האפשרות שמישהו ידרס כתוצאה מכיבוי הפנס.
התבגרתי.
אבל בכל זאת בעטנו בו. הוא דרש את זה.
יום שלישי, 12 ביולי 2005 בשעה 22:17
זה לא היה גורם לאף אחד להדרס,
בין נתניה לחיפה אין פנסים על כביש החוף, ואף אחד לא באמת שם על זה.
או שמישהו היה נדרס ואז היו חושבים על להחליף את השיטה של הפנסים לכאלה שלא נשרפים.
יום שלישי, 12 ביולי 2005 בשעה 22:24
מצד אחד, אף אחד לא ממש חוצה את כביש החוף ברגל.
מצד שני, לא נראה לי שאני אגיע לנתניה בקרוב. שמעתי שלא רק פנסים נשרפים שם.
יום רביעי, 13 ביולי 2005 בשעה 4:12
נשמה
תזעיקי
ניידת
יש
הרוגים