מעניין פה, לא? אני במקומכם כבר ממזמן הייתי נרשם ל פיד רסס. מהר - לפני שיגמר.

ליגת האלופות, מלקולם באמצעף ליגה אנגליתך אבודים, ליגת העל, 24. השבוע כולם באו לסיומם, לפחות עד חודש אוקטובר. באופן רשמי נפתחה עונת הקיץ, שכוללת כל כך מעט דברים - אבל כל כך הרבה פעמים. למעשה אפשר לסכם את הקיץ בים ואבטיח (בשנים עם מספור זוגי אפשר להוסיף יורו/מונדיאל).

אז ניצלתי את ההזדמנות הזאת, של החלפת משמרות, לרענן את הלוּק של החדר שלי. אתם מוזמנים להתכבד בישיבה על אינגה (ככה מעכשיו אני אקרא לכורסא שלי) לקבל מסאז' חושני של 10 מנועים וללגום מבירה צוננת - יש אפשרות בחירה בין קלסברג לטובורג.

איזה כיף זה ריח של נעליים חדשות. להבדיל מריח של נעליים ישנות, שזה בכלל לא.

היה מתאים לי בדיוק השבוע לעשות ראסטות ולסיים עם זה כבר, השיער ממש מציק לי. אבל הלכתי היום למספרה והספרית אמרה לי שאני אוכל לעשות רק עוד חודשיים. זה גורם לי להרהר בכל הרעיון, אם זה שווה את זה בכלל.

חגים זה לילדים קטנים ולילדים קטנים בנפשם. בגלל זה אני עדיין אוהב את ל"ג בעומר. אבל משום מה, אף אחד לא רצה לעשות מדורה.
אז בסופו של דבר אילתרנו על-האש ברגע האחרון, אצלי. הבעיה היתה שלא היה לנו איך להדליק את הגחלים. בהתחלה ניסינו עם עיתונים - אבל זה לא הלך, אח"כ הבאנו מייבש שיער ותוך שניות היתה אש חבל"ז.
חבל שהבשר היחיד שהיה לנו זה נקניקיות. אז שתינו קצת וודקה ובירה, נגסנו בקרטושקס והתפננו להאבקות. שמחי לימד את אריאל כמה מהלכים שהגב שלו לא ישכח בחיים. בסופו של יום הלכנו לישון עייפים אך מרוצים.

היום הגיע לתדלק בני מרום איש הנחשים. איך זיהיתי אותו? במשך שנים תלויה במקלט תמונה שלו עם נחשים וילדים קטנים וגם העובדה שכל האוטו שלו היתה פרסומת אחת גדולה לעצמו עזרה לעניין. הוא יצא מהמכונית, ביקש תדלוק ב-200 שקלים והוציא נחש אחד. סתם ככה. הוא התחיל לשחק איתו והעיניים של כל האנשים בתחנה היו נשואות אליו. יש משהו מסקרן בנחשים, שלא כמו צפרדעים או ארנבים למשל. כאילו כולם רק מחכים שהנחש הזה רק יוריד לו אצבע.
בני מרום איש הנחשים (חובה להגיד את השם המלא) ניסה להאכיל אותו בעכבר לבן קטן עם עיניים אדומות כאלו, אבל הנחש כנראה לא היה רעב.
הוא אפילו הציע לעוברים ושבים להצטלם עם הנחש ולקבל את התמונה באותו רגע!
לאחר שסיים לתדלק והלהיב את כולנו, פצח בתובנות חיים. "אתה יודע מה יותר ארסי מנחשים? נשים. תאמין לי, שבוע שעבר קרה לי דבר משונה. נחש ארסי הכיש את אישתי ארבע פעמים. אתה יודע מה קרה? הנחש מת"ֿ
ואז הוא נעלם אל האופק והשאיר אותנו פעורי פה.

ולמי שלא יודע, היום חל יום המגבת, לכבודו של דאגלאס אדאמס, מחבר "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה.

בימים האחרונים קודחות במוחי כל מיני תאוריות מפגרות:
אני מתדלק למישהו עם מרצדס ואז תוהה לעצמי אם כל מי שיש לו מרצדס בארץ (משנת 2000 נגיד) יש עליו איזושהיא כתבה באינטרנט. ואח"כ שתיתי קולה, וחשבתי על זה שלמרות שקולה זה משקה לא זול, הוא בכלל לא נחשב יוקרתי. אז למה שמישהו לא יבקבק את הקולה הזאת בבקבוקי זכוכית, ויצור מוצר חדש לגמרי ששותים באירועים מיוחדים (משהו בסגנון הבריזרים) - אלכו-קולה.
אני חייב לנקות את הראש מכל השטויות האלו.

האו האו

השבוע שרון התחיל לעבוד בתחנת דלק, איתי ועם שמחי. לכבוד המאורע, קבלו תמונה שלו (ועוד קצת תמונות). נהיינו כוח בתחנת דלק.. נוכחות שאי אפשר להתעלם ממנה.

מכירים את התחושה הזאת שאתה קם בבוקר מהשעון המעורר, חצי עפוץ, מנסה לחשב כמה דקות אתה יכול לקזז מהסידורים של הבוקר, כדי שתוכל לחזור לישון? בדרך כלל זה פחות מעשר - אבל אלו דקות השינה הכי מתוקות שרק יכולות להיות.
הכל מתחיל בלילה שלפני, שביודעין אני כבר מכוון את השעון לקצת יותר מוקדם. צריך הרבה כוח רצון בשביל באמת לקום בפעם הראשונה שהשעון מצלצל. מחר אני מתכוון לעשות את זה. נמאס לי. להתחיל פעם אחת את הבוקר כמו שצריך - לעשות את כל הדברים שמחפפים בהם. לנקות מאחורי האוזניים, להשקיע בסנדוויץ' ראוי, לפזם שיר בוקר, לקרוא עיתון.

לישון תמיד אפשר בצהריים.

יש הגורסים שיש לבוקר השלכות על כל היום. זאת אוכל לספר לכם רק מחר. עכשיו אני הולך לראות עב"נ.