ליגת האלופות, מלקולם באמצעף ליגה אנגליתך אבודים, ליגת העל, 24. השבוע כולם באו לסיומם, לפחות עד חודש אוקטובר. באופן רשמי נפתחה עונת הקיץ, שכוללת כל כך מעט דברים - אבל כל כך הרבה פעמים. למעשה אפשר לסכם את הקיץ בים ואבטיח (בשנים עם מספור זוגי אפשר להוסיף יורו/מונדיאל).

אז ניצלתי את ההזדמנות הזאת, של החלפת משמרות, לרענן את הלוּק של החדר שלי. אתם מוזמנים להתכבד בישיבה על אינגה (ככה מעכשיו אני אקרא לכורסא שלי) לקבל מסאז' חושני של 10 מנועים וללגום מבירה צוננת - יש אפשרות בחירה בין קלסברג לטובורג.

איזה כיף זה ריח של נעליים חדשות. להבדיל מריח של נעליים ישנות, שזה בכלל לא.

היה מתאים לי בדיוק השבוע לעשות ראסטות ולסיים עם זה כבר, השיער ממש מציק לי. אבל הלכתי היום למספרה והספרית אמרה לי שאני אוכל לעשות רק עוד חודשיים. זה גורם לי להרהר בכל הרעיון, אם זה שווה את זה בכלל.

חגים זה לילדים קטנים ולילדים קטנים בנפשם. בגלל זה אני עדיין אוהב את ל"ג בעומר. אבל משום מה, אף אחד לא רצה לעשות מדורה.
אז בסופו של דבר אילתרנו על-האש ברגע האחרון, אצלי. הבעיה היתה שלא היה לנו איך להדליק את הגחלים. בהתחלה ניסינו עם עיתונים - אבל זה לא הלך, אח"כ הבאנו מייבש שיער ותוך שניות היתה אש חבל"ז.
חבל שהבשר היחיד שהיה לנו זה נקניקיות. אז שתינו קצת וודקה ובירה, נגסנו בקרטושקס והתפננו להאבקות. שמחי לימד את אריאל כמה מהלכים שהגב שלו לא ישכח בחיים. בסופו של יום הלכנו לישון עייפים אך מרוצים.

היום הגיע לתדלק בני מרום איש הנחשים. איך זיהיתי אותו? במשך שנים תלויה במקלט תמונה שלו עם נחשים וילדים קטנים וגם העובדה שכל האוטו שלו היתה פרסומת אחת גדולה לעצמו עזרה לעניין. הוא יצא מהמכונית, ביקש תדלוק ב-200 שקלים והוציא נחש אחד. סתם ככה. הוא התחיל לשחק איתו והעיניים של כל האנשים בתחנה היו נשואות אליו. יש משהו מסקרן בנחשים, שלא כמו צפרדעים או ארנבים למשל. כאילו כולם רק מחכים שהנחש הזה רק יוריד לו אצבע.
בני מרום איש הנחשים (חובה להגיד את השם המלא) ניסה להאכיל אותו בעכבר לבן קטן עם עיניים אדומות כאלו, אבל הנחש כנראה לא היה רעב.
הוא אפילו הציע לעוברים ושבים להצטלם עם הנחש ולקבל את התמונה באותו רגע!
לאחר שסיים לתדלק והלהיב את כולנו, פצח בתובנות חיים. "אתה יודע מה יותר ארסי מנחשים? נשים. תאמין לי, שבוע שעבר קרה לי דבר משונה. נחש ארסי הכיש את אישתי ארבע פעמים. אתה יודע מה קרה? הנחש מת"ֿ
ואז הוא נעלם אל האופק והשאיר אותנו פעורי פה.

ולמי שלא יודע, היום חל יום המגבת, לכבודו של דאגלאס אדאמס, מחבר "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה.

בימים האחרונים קודחות במוחי כל מיני תאוריות מפגרות:
אני מתדלק למישהו עם מרצדס ואז תוהה לעצמי אם כל מי שיש לו מרצדס בארץ (משנת 2000 נגיד) יש עליו איזושהיא כתבה באינטרנט. ואח"כ שתיתי קולה, וחשבתי על זה שלמרות שקולה זה משקה לא זול, הוא בכלל לא נחשב יוקרתי. אז למה שמישהו לא יבקבק את הקולה הזאת בבקבוקי זכוכית, ויצור מוצר חדש לגמרי ששותים באירועים מיוחדים (משהו בסגנון הבריזרים) - אלכו-קולה.
אני חייב לנקות את הראש מכל השטויות האלו.

האו האו

השבוע שרון התחיל לעבוד בתחנת דלק, איתי ועם שמחי. לכבוד המאורע, קבלו תמונה שלו (ועוד קצת תמונות). נהיינו כוח בתחנת דלק.. נוכחות שאי אפשר להתעלם ממנה.

מכירים את התחושה הזאת שאתה קם בבוקר מהשעון המעורר, חצי עפוץ, מנסה לחשב כמה דקות אתה יכול לקזז מהסידורים של הבוקר, כדי שתוכל לחזור לישון? בדרך כלל זה פחות מעשר - אבל אלו דקות השינה הכי מתוקות שרק יכולות להיות.
הכל מתחיל בלילה שלפני, שביודעין אני כבר מכוון את השעון לקצת יותר מוקדם. צריך הרבה כוח רצון בשביל באמת לקום בפעם הראשונה שהשעון מצלצל. מחר אני מתכוון לעשות את זה. נמאס לי. להתחיל פעם אחת את הבוקר כמו שצריך - לעשות את כל הדברים שמחפפים בהם. לנקות מאחורי האוזניים, להשקיע בסנדוויץ' ראוי, לפזם שיר בוקר, לקרוא עיתון.

לישון תמיד אפשר בצהריים.

יש הגורסים שיש לבוקר השלכות על כל היום. זאת אוכל לספר לכם רק מחר. עכשיו אני הולך לראות עב"נ.

היום שברתי שיא שיעמום שלא הצלחתי לשבור אפילו בכלא. קראתי ספר שלם ביום אחד. 190 עמודים של "מלך החומוס ומלכת האמבטיה".

בפעם השניה השבוע משחק גביע הסתיים בפנדלים. רק חבל שלא הייתי במשחק הזה - ארסנל מחזיקת הגביע האנגלי!

- אה, לא אמורה להיות לי תמונה עם אריאל או עומר בכלל?

לאריאל הייתה יומולדת, וסתם צילמנו תמונות שטות. עכשיו אנחנו יושבים אצלי ורואים את חלום הניצחון באירוויזיון מתרחק משירי מימון. זה כזה מתסכל שיש 39 מדינות באירופה שמצביעות. אנחנו כבר שעה שלמה רואים את ההצבעה וזה לא קרוב לסיום. אני אמור לעבוד מחר בשש בבוקר, פאקינג שיט.
אה, ותראו איזה מגניב זה. אולי יום אחד אני אעשה פרויקט כזה.

לא צריך לגנוב.
בזמן תדלוק סטנדרטי, הנהג פותח תא המטען שלו ומתוכו צצים מאות פוסטרים לתלייה בתחנות אוטובוסים. במהירות הבזק ובלי שמץ של בושה הצגתי את עצמי ושאלתי לשמו.
ביקשתי ממוטי (עכשיו שאנחנו חברים) שישמור לי פוסטר של "מלחמת הכוכבים" שהוא מוריד השבוע. לקחתי את הטלפון שלו וביום ראשון אני נוסע אליו לפתח תקווה לקחת את פוסטר!

מה קשור? התשובה בהמשך

לקורס הרדיו הגיע היום בחור חדש בשם אבי. הוא לחץ לכולם את היד והציג את עצמו: 28, תואר ראשון בעריכת דין ובשלבי סיום הסטאז'. אבי הוא נמוך קומה, או אפילו נמוך הכל (בעצם.. אני לא יודע אם ה-כ-ל). בשניות שאחרי לחיצת היד המוח שלי היה ריק לחלוטין. כל מה שהצלחתי לחשוב עליו זה שהאצבעות שלו ממש קצרות.
טל פרידמן (ההוא מ"חלומות בהקיציס", לא מ"ארץ נהדרת") היה אומר על זה: "בואו נגיד שאם כולם היו כמוהו אולי היו נותנים שם אחר לבטריות אצבע".

היום חטפתי איזה שבעה התקפי לב. עבדתי עם אסף, עובד חדש, שמרבה לעשות טעויות הרות גורל וכל פעם שהוא חייב מישהו בכרטיס אשראי החסרתי פעימה. בסופו של יום מסתבר שהכל הלך בסדר (חוץ ממשאבה אחת שעפה מהמקום).
חזרתי הביתה לתנומת הצהריים שלי ומִשְהקצתי המשכתי להיי-לייט של היום - גמר גביע המדינה בכדורגל.

דפקנו את המערכת / הנהג השתגע

עליתי עם שמחי על האוטובוס, ושילמנו רק 5.30. כל הנסיעה לוותה בתחושת דפיקת המערכת מצד אחד וחרדה שהנהג ישתגע מצד שני. כשהגענו לאצטדיון שמחי קנה צעיף של מכבי ת"א.
אני לא יודע כמה מכם היו כבר במשחקי כדורגל, אבל זו חוויה הזויה לחלוטין. אנשים שלא פוגשים בשום מקום אחר - והוכחה לכך אפשר לראות בתמונות. מישהו עמד ליד הקופות עם שלט גדול של "חייב לראות את הגמר באיסטנבול" והחזיק כוס צדקה. ביקשתי לצלם אותו והוא דרש תשלום.. חופצן. שילשלתי לכוס שלו שקל שישים. המשחק עצמו - כמו הרבה משחקים בזמן האחרון - היה בכלל לא משהו. אבל האווירה, אוי האווירה. תקשיבו לזה בפנדל הניצחון.

אתמול בערב הייתי בקניון שבעת הכוכבים, לפגישת איחוד עם הצבא: המפקד, הנהג והרל"ש שלפניי. הקדמתי בחמש דקות וניגשתי ל"צומת ספרים" כדי לקנות את הספר "מלך החומוס ומלכת האמבטיה". מסתבר שהוא עולה 74 שקלים אבל בדיוק היה להם מבצע של שני ספרים במאה שקלים.
מצד אחד - אני לא קורא ספר אחד, אז שניים? אבל מצד שני - מבצע. אז בנוסף לספר הנ"ל לקחתי את "חוכמת הבייגלה", שאת שניהם כתב אילן הייטנר. התחלתי היום לקרוא את "חוכמת", כבר בעמוד שלושים, והוא קליל ומעניין. בדיוק כמו שאני אוהב.
עכשיו בחזרה לאיחוד.
בניגוד לציפיות, שלא ידענו בכלל אם השיחה תזרום ונוכל למלא אפילו חמש דקות אחרי השאלות המתבקשות של מה אתה עושה עכשיו (וואו, זאת היתה תמורה ארוכה), ממש נהנתי להתרפק על העבר ולשמוע שעתיים שלמות על התוכניות של כולם לעתיד.

היום התחיל קורס הרדיו שלי. אז המפגש הראשון לא ממש משקף, בסה"כ למדנו קצת רקע על התחום, אבל הייתי מרותק לכיסא שלוש שעות. זאת הולכת להיות חוויה מעניינת.
נסעתי לשם באוטובוס ובדרך ראיתי את הפוסטר החדש של "מלחמת הכוכבים. וואו. כזה בדיוק מתאים לי לחדר.

שני "וואו" זה לא מקצועי מצידי.

איזה באסה שדני לא פה כדי שנגנוב אותו בשלוש בבוקר.

דורון קפץ לביקור מולדת קצר (וכבר הספיק לטוס לתאילנד). הוא הביא לי iTrip, שמאפשר לי לשמוע את האייפוד שלי בכל מערכת שיש לה רדיו, בלי כבלים.
הבעיה היא, שהוא הביא דגם שמתאים לאייפוד רגיל. חמש דקות שלמות הייתי מבואס מזה, אבל אז התפכחתי והבנתי שזה לא נורא בכלל, וחוצמזה, זה עוד שלב בדרך לרכישת אייפוד פוטו.

כבר תרמנו

אתמול בערב אכלתי עם ליאור ורן ב25. המנה שלי הגיעה ראשונה, ומיד אחרי שהכנסתי את חתיכת הפסטה הראשונה לפה שלי, ליאור תפס את המזלג שלו וגנב לי פסטה. זה ממש הרגיז אותי. ואז הוא לקח עוד פעם, ועוד פעם.
זה לא שציפיתי ממנו לבקש (כי הוא לא היה), אבל המינימום המתקבש זה לעשות איזה מחווה (ג'סטר) שתודיע לי שהוא מתכוון לקחת.

כבר כמה ימים שאני מנסה להאבק עם הHTML הזה. אני רוצה שיהיה לי אתר משלי, עם עיצוב משלי, אבל מסתבר שזה מסובך מידי. תוכלו לראות תפריט שניסיתי לצור כאן. לבינתיים אני זונח את הרעיון, כי אם אני לא מסוגל לצור משהו טוב - פשוט צריך לוותר.