מעניין פה, לא? אני במקומכם כבר ממזמן הייתי נרשם ל פיד רסס. מהר - לפני שיגמר.

הכוס הזאת כבר זועקת שתקחו אותה. כל שקל ושקל שם רוצה אתכם. כל מה שאתם צריכים לעשות זה לנחש כמה כסף באמת יש בפנים.

זהו, התחרות הגדולה יוצאת לדרך. במשך חודש אספתי כסף קטן מטיפים בתחנת דלק ועכשיו אתם יכולים לנשל אותי מהכסף הזה.
החוקים:
1. השאירו תגובה בפוסט הזה עם שמכם המלא והסכום שאתם חושבים שנמצא בפנים. תגובות אנונימיות לא יכללו.
2. תגובה אחת בלבד לאדם. כל מה שמעבר לזה לא משתתף. לכן חשבו קצת לפני שתהמרו.
3. סטייה מהסכום של פלוס מינוס שלושה שקלים
4. אין יותר מניחוש אחד למשפחה. גם אתם, משפחות לוי ואלון.
5. בכוס יש את כל סוגי המטבעות - חמש ועשר אגורות, חצי שקל, שקל, חמישה שקלים ועשרה שקלים.
6. התחרות מסתיימת בחצות, בלילה שבין השישי לשביעי ביולי.

בהצלחה!

אתמול הגיע לתחנת הדלק (נו, מה ציפיתם?) מישהו, שכבר יצא לי לתדלק לו כמה פעמים. הוא שאל אותי כמה אני מרוויח, וכששמע שזה קצת פחות מ17 לשעה, הציע לי לבוא לעבוד בגננות כמה שעות, ולהרוויח 35.

זה בדיוק מה שחסר לי - לעבוד בשמש וללכלך את היידים. בעצם, זה בדיוק מה שחסר לי - לשנות אווירה ולהריח את העצים והפרחים תוך כדי.

היה שווה. נקרעתי אבל נהנתי. והבחור אפילו העריך את העבודה הקשה שלי - צ'יפר אותי בעוד 40 שקל.
ועכשיו, אחרי אמבטיה ארוכה עם קצף, נשארה לי שעה שלמה לאכול ולנוח קצת לפני שאני הולך לעבוד בתחנת דלק.

גינון: 6 שעות, 250 ש"ח.
תחנת דלק: 8 שעות, 134 ש"ח.
סה"כ להיום: 14 שעות, ממוצע 27.4 ש"ח לשעה.

יומני היקר,

לפני שאספר לך על מעלליי היומיים בניו-יורק, הרשה לי לקחת אותך אחורה בזמן, לתקופת בית הספר אי שם בישראל.
באישון לילה, נסענו בסובארו של סלמן למת"ב.
מת"ב, יומני היקר, זה קיצור של מרחב תל ברוך.
לעולם לא אשכח את הכיסא השרוף, כדור הגולף ו"כמה זה? כמה זה?".
כל המעשים מאותו לילה היו בהשראת סדרת הטלויזיה ג'קאסס, בכיכובם של ג'וני נוקסויל, סטיב-או (שממש דומה לפואי) ובאם מארג'רה.

הערב התחיל כמו כל ערב אחר. נכנסתי למסיבה אדירה בחינם, שמתי סטופר, התערבבתי. ומאמצע שום מקום הוא הופיע. נתתי למישהו את המצלמה וחמישה דולר ורצתי להצטלם איתו. שתי השניות המאושרות בחיי.

עוד יום עבודה רגיל, שהפיק שלו היא אמור להיות ביקור של שרונה.
ואז צינור אחד נקרע וכל הדלק השפריץ על שרון.
בטח לא יצא לכם פעם להתמלא דלק, אבל ההרגשה לא נעימה. זה מתחיל עם גירודים, ואם חם כמו היום למשל, אז גם תחושה של כאילו משהו אוכל אותך.
שרון החליט שכל זה יותר מדי בשבילו, טלפן לאבא שלו שיבוא לחלץ אותו, ובינתיים הוריד את הבגדים ועשה לעצמו מקלחת.

אני מצר על זה שלא היתה לי שם מצלמה נורמלית, וצריך להסתפק בתמונה מהמצלמפון שלי. אבל לומדים מטעויות.

בבוקר קראתי את העיתון ובין היתר עברתי על מודעות האבל, כבכל יום. אותי זה דווקא יותר מעניין לקרוא מי מת מאשר שבניו יורק מדענים המציאו זן חדש של מחלה. ראיתי מודעה של שם עדי שקד, כשמה של מישהי שהיתה איתי בשכבה, אבל הנחתי שלא יכול להיות שהיא מתה בגיל 22. חוצמזה, הייתי שומע על כזה דבר כבר, לא?
ואז בצהריים ליאור התקשר אלי ואמר לי שזאת אכן היא (לפי הכתובת בספר מחזור).

י (השם המלא שמור במערכת) אח"כ הוסיף שזה בכלל קרה בהודו, ומשם הדרך לכתבה באינטרנט היתה קצרה.
חזרתי הביתה ורפרפתי בתמונות הישנות מהמסע לפולין.

יהי זכרה ברוך.