הכוס הזאת כבר זועקת שתקחו אותה. כל שקל ושקל שם רוצה אתכם. כל מה שאתם צריכים לעשות זה לנחש כמה כסף באמת יש בפנים.

זהו, התחרות הגדולה יוצאת לדרך. במשך חודש אספתי כסף קטן מטיפים בתחנת דלק ועכשיו אתם יכולים לנשל אותי מהכסף הזה.
החוקים:
1. השאירו תגובה בפוסט הזה עם שמכם המלא והסכום שאתם חושבים שנמצא בפנים. תגובות אנונימיות לא יכללו.
2. תגובה אחת בלבד לאדם. כל מה שמעבר לזה לא משתתף. לכן חשבו קצת לפני שתהמרו.
3. סטייה מהסכום של פלוס מינוס שלושה שקלים
4. אין יותר מניחוש אחד למשפחה. גם אתם, משפחות לוי ואלון.
5. בכוס יש את כל סוגי המטבעות - חמש ועשר אגורות, חצי שקל, שקל, חמישה שקלים ועשרה שקלים.
6. התחרות מסתיימת בחצות, בלילה שבין השישי לשביעי ביולי.

בהצלחה!

אתמול הגיע לתחנת הדלק (נו, מה ציפיתם?) מישהו, שכבר יצא לי לתדלק לו כמה פעמים. הוא שאל אותי כמה אני מרוויח, וכששמע שזה קצת פחות מ17 לשעה, הציע לי לבוא לעבוד בגננות כמה שעות, ולהרוויח 35.

זה בדיוק מה שחסר לי - לעבוד בשמש וללכלך את היידים. בעצם, זה בדיוק מה שחסר לי - לשנות אווירה ולהריח את העצים והפרחים תוך כדי.

היה שווה. נקרעתי אבל נהנתי. והבחור אפילו העריך את העבודה הקשה שלי - צ'יפר אותי בעוד 40 שקל.
ועכשיו, אחרי אמבטיה ארוכה עם קצף, נשארה לי שעה שלמה לאכול ולנוח קצת לפני שאני הולך לעבוד בתחנת דלק.

גינון: 6 שעות, 250 ש"ח.
תחנת דלק: 8 שעות, 134 ש"ח.
סה"כ להיום: 14 שעות, ממוצע 27.4 ש"ח לשעה.

יומני היקר,

לפני שאספר לך על מעלליי היומיים בניו-יורק, הרשה לי לקחת אותך אחורה בזמן, לתקופת בית הספר אי שם בישראל.
באישון לילה, נסענו בסובארו של סלמן למת"ב.
מת"ב, יומני היקר, זה קיצור של מרחב תל ברוך.
לעולם לא אשכח את הכיסא השרוף, כדור הגולף ו"כמה זה? כמה זה?".
כל המעשים מאותו לילה היו בהשראת סדרת הטלויזיה ג'קאסס, בכיכובם של ג'וני נוקסויל, סטיב-או (שממש דומה לפואי) ובאם מארג'רה.

הערב התחיל כמו כל ערב אחר. נכנסתי למסיבה אדירה בחינם, שמתי סטופר, התערבבתי. ומאמצע שום מקום הוא הופיע. נתתי למישהו את המצלמה וחמישה דולר ורצתי להצטלם איתו. שתי השניות המאושרות בחיי.

עוד יום עבודה רגיל, שהפיק שלו היא אמור להיות ביקור של שרונה.
ואז צינור אחד נקרע וכל הדלק השפריץ על שרון.
בטח לא יצא לכם פעם להתמלא דלק, אבל ההרגשה לא נעימה. זה מתחיל עם גירודים, ואם חם כמו היום למשל, אז גם תחושה של כאילו משהו אוכל אותך.
שרון החליט שכל זה יותר מדי בשבילו, טלפן לאבא שלו שיבוא לחלץ אותו, ובינתיים הוריד את הבגדים ועשה לעצמו מקלחת.

אני מצר על זה שלא היתה לי שם מצלמה נורמלית, וצריך להסתפק בתמונה מהמצלמפון שלי. אבל לומדים מטעויות.

בבוקר קראתי את העיתון ובין היתר עברתי על מודעות האבל, כבכל יום. אותי זה דווקא יותר מעניין לקרוא מי מת מאשר שבניו יורק מדענים המציאו זן חדש של מחלה. ראיתי מודעה של שם עדי שקד, כשמה של מישהי שהיתה איתי בשכבה, אבל הנחתי שלא יכול להיות שהיא מתה בגיל 22. חוצמזה, הייתי שומע על כזה דבר כבר, לא?
ואז בצהריים ליאור התקשר אלי ואמר לי שזאת אכן היא (לפי הכתובת בספר מחזור).

י (השם המלא שמור במערכת) אח"כ הוסיף שזה בכלל קרה בהודו, ומשם הדרך לכתבה באינטרנט היתה קצרה.
חזרתי הביתה ורפרפתי בתמונות הישנות מהמסע לפולין.

יהי זכרה ברוך.

נראה לי שהיה זה קונפוציוס שאמר ש"אדם משועמם הוא אדם מקורי".
או שלא.
הרעיונות להפיג שיעמום הם בלתי נדלים, ואתה משתמש בכל מה שרק אפשר למצוא בסביבה הקרובה כדי לשעשע את עצמך. זה תמיד מתחיל בקטנה ולאט לאט תופס מימדים. משתכללים.
בטיולי ביצפר, בזמן הרצאות של המורה, היינו זורקים אבנים אחד על השני.
בצבא היינו מעבירים מצגות במייל כל יום.
ובתחנת הדלק..
בתחנת הדלק משפריצים אחד על השני מים. וכשזה נמאס, משפריצים מים על הכיסאות ומחכים שהשני יתיישב. וכזה נמאס (כי שניכם פרנואידים וכבר לא מתיישבים) מאחדים כוחות וממציאים משחק.
ממלאים דלי במים ובסבון ולוקחים מגב לניקוי שמשות. המטרה היא להוציא את המגב מהדלי, שעל החלק הספוגי שלו כמה שיותר קצף. אני דוגל בשיטה של הטחת הספוג של המגב במים פעמים רבות, כדי לעשות גלים. שמחי, לעומת זאת, המציא שיטה וקרא לה "המערבולת". מחזיקים את המגב בתוך הדלי ומסובבים תוך כדי יצירת סחרור.

המשחק יהפוך לענף האולימפי כשהאולמפיאדה תערך בתל אביב.

אתמול נפתח הקיץ רשמית, ואין מה להגיד - חם.
אם מסתכלים על הצד החיובי שבעניין, היום הארוך ביותר בשנה (והקצר ביותר בחצי הכדור הדרומי) מסמן את תחילת סוף הקיץ. אצלי זה התבטא ביום ארוך במיוחד, שכלל שמונה שעות עבודה, שלוש שעות לימודים וחמש שעות גיים-קיוב.

דווקא כשהקונסולות החדשות מעבר לפינה, יש ניחוחות של חזרה לימי הגיים-קיוב העליזים. אחי, דור, הצהיר שהפעם אנחנו הולכים על אקס-בוקס. לומר את האמת, יש משהו בדבריו. נינטנדו חטאו את חטא ההיבריס. ביי מריו, להתראות זלדה, ברוך הבא פרו רבולושן סוקר.

לא זכור לי שיצאתי מהבית עם בושם של נשים, אבל משום מה שני גברים הטרידו אותי מינית.

הראשון, שיפוצניק מסריח, ישב באוטו שלו ותפס לי את היד כשבאתי לקחת ממנו את הכסף על התדלוק. אני שאלתי אותו למה הוא לא עוזב אותי והוא אמר לי שזה בגלל שאני חמוּד. התנערתי ממנו וברחתי כל עוד נפשי בי.
השני, זקן בן 65, דפק משפט שהוא על סף התלונה במשטרה. תוך כדי הצבעה על המפשעה שלי: "שם למטה זה יפה כמו העיניים שלך?". פיק-אפ מקורי ומדהים! קנית אותי. בחיים שלי לא החמיאו לי ככה. "קח את הטלפון שלי. בעצם, מה אתה עושה בשתיים בצהריים? בוא תאסוף אותי ותראה בעצמך." פאקינג הומו.

ובנימה שונה לגמרי, פתחתי גלריה של כל התמונות שאיירתי.

בואו נודה במשהו - האינטרנט משעמם. אתה מסוגל להיכנס לאתר חמש פעמים ביום וכל פעם הוא אותו הדבר. כדי לטפל בבעיה הזו, ובעיקר לחסוך זמן, עצבים ורוחב פס, יש RSS.
אז מה זה RSS? זה מאפשר לכם לראות אם התחדש משהו באתרים האהובים עליכם, בלי להיכנס אליהם.
התוכנה בה לדעתי הכי נוח להשתמש בRSS היא פיירפוקס. אני לא יודע כמה כבר אפשר להגיד את זה, אבל תעברו לפיירפוקס.
האקספלורר ישן, מלא באגים ופופ-אפים ובכנות הוא מאכזב (לפחות עד גירסא 7 שתצא בקרוב). פיירפוקס מהיר, מבוסס על קוד פתוח ומשתנה בקלות.
ברגע שאתם נמצאים באתר כלשהו ורוצים לדעת האם הוא תומך בFEED של RSS, פשוט תסתכלו בפינה הימנית למטה וחפשו את הסמלון. ברגע שתלחצו עליו, זה יוסיף את האתר למועדפים שלכם
כאן תוכלו לראות תמונה של איך זה נראה. בין האתרים שתומכים בRSS אפשר למצוא את הבלוג של אח שלי, תום ממורמר, הארץ, נענע והאתר שלי.
וחסל סדר התגובות האנונימיות. אם למישהו יש משהו להגיד לי, שיזדהה.

כמה שאני תלוי בטכנולוגיה..
לפני שבע שנים בערך הייתי יוצא מהבית עם ארנק ומסטיק.
עכשיו אני לא זז מטר בלי פלאפון, אייפוד ומצלמה. היום למשל הייתי בעל-האש בסירה של דני ואפילו הבאתי איתי רמקולים. וזה לא נגמר כאן - אני מתכנן בקרוב לקנות לפטופ

השלב הבא הוא כנראה התמוטטות עצבים ובריחה למנזר שתקנים בנפאל.