הגענו למאני-טיים בקורס הרדיו. החל מהשבוע מתחילים להקליט את הפיילוט, שביום מן הימים יקבע אם עובדים ברדיו.
לומר את האמת, עד עכשיו הלכתי לקורס הזה רק בשביל להנות וללמוד, אבל עכשיו אני יכול להגיד בפה מלא שיש לי אשכרה סיכוי להשתלב ברדיו.
וכאן נכנסת הדילמה: לשדר בחמש בבוקר או לנפוש באיזה מדינה נידחת?
נורא קוסם לי כל הרעיון של לשדר, אפילו בחמש בבוקר. אבל לוותר על טיול של פעם בחיים, אני לא יודע אם אני מוכן לזה.

אולי עדיף שהפיילוט שלי יהיה כישלון ואני לא אצטרך להתחבט בשאלה הזו.

כנראה עבר יותר מידי זמן מאז ששיחקתי סנוקר.
כי אתמול, שהסכמתי ללכת לשחק עם חברים מהעבודה, לא הייתי מודע לעובדה שאני
ממש גרוע בזה.

סיימנו לעבוד בעשר, הלכנו הביתה להתקלח ונפגשנו באחת עשרה ברעננה.
כולנו היינו רעבים והאוכל ב”טאבון” נראה לא משהו בכלל, אז ניסינו את המאצ’, שזה חיקוי מדויק של ה25 התל-אביבי רק בלי אנשים. היה עוד שולחן אחד מלבדנו.
1738
זה לא מנע מהאוכל להיות טעים, ואחרי טריפה מהירה סרנו ל”ביליארד בר” ושיחקנו.
יותר נכון - הם שיחקו ואני חבטתי בכדורים באקראיות..

פעם בכמה חודשים יש איזה התקפת צחוק שמקורה בבדיחה דבילית.
אתמול זה היה בשיעור רדיו.
אבי: “זה עיוות לי את הקול לגמרי.”
בן: “זה עיוות לך את הליברמן.”

זה מדהים כמה מפסיקים להעריך דברים ברגע שיש לך אותם.
אתה רואה משהו שאתה רוצה, מברר עליו כל פרט אפשרי, משקיע, חוסך, ובסוף - אחרי חודשים של ציפייה אתה קונה אותו. חודש של התלהבות עובר ואז באה השריטה הראשונה. בהתחלה אתה עוד מתבאס רצח וחושב איך היית יכול למנוע את זה, אבל שבוע הבא יבואו עוד שלוש שריטות ואתה כבר אדיש (ופזיז. ויהיר.)
בעוד שנה ייצא את הדגם הבא, ותקלל את היום שבו קנית את זה. למה לעזאזל??

כוס אמא של החלומות האלו. ברגע שמגשימים אותם, מה הלאה?
מעכשיו, ילדים, המנעו מהמילה חלומות והשתמשו במקום זה במטרות. ככה המרחק אליהם יותר קצר.
מטרה: לפגוש את דניס ברגקאמפ (בדרך לטיול באסיה).

פעם, בשנת 1993, היציאה של ימי שישי היתה לפיצה דומינו'ס בקאנטרי-קלאב.
היינו נפגשים בשעה תשע וחצי (זה היה מאוחר!) ואוכלים פיצה אישית עם תוספת ושתיה ב15 שקל.
אחרי האוכל, המאורע המרכזי היה כיבוי פנסי רחוב. היינו נותנים מכה חזקה עם הרגל בעמוד, והפנס היה נכבה לחמש דקות.

היום, כשהייתי עם דני וליאור בדרך חזרה לאוטו מהנמל, ראינו שוב פנס שדרש את המכה הזאת. עכשיו, שלא כמו אז, חשבתי על האפשרות שמישהו ידרס כתוצאה מכיבוי הפנס.
התבגרתי.

אבל בכל זאת בעטנו בו. הוא דרש את זה.

אנשים מסוגלים להוציא את המתדלק מדעתו בדרכים רבות.

רבי קלינגר נתן בהם סימנים - קצ"ף חס"א:
1. קבלה. הלכת להעביר את האשראי שלו, חזרת, ופתאום הוא נזכר (בנונשלנטיות יש לציין) שהוא צריך קבלה ידנית.
2. צוהר. פותח שני סנטימטר מהחלון וחושב שאתה שומע אותו. כשאתה מחייב אותו, אתה צריך להשחיל את הקבלה והעט.
3. פזומט. מגיע למסלול, מתיישב במכונית שלו עם חלונות סגורים ומחכה שיקרה נס ואיכשהו המכונית שלו תתודלק.
4. חלונות. אני מתדלק, לא מנקה חלונות. רוצה? תשלם.
5. סולר. לא מוזל פה, תקלוט את זה טוב טוב. על כל ליטר אתם מפסיד שקל וחצי.
6. אילת. המסלול ריק והוא דוהר עד הקצה, לשמש.

שמחי: קוראים לך דורית*, נכון?
דורית (מסתבר שבאמת קוראים לה ככה): כן.
שמחי: את היית מורה שלי.
דורית: כן, אתה נראה לי מוכר.
שמחי: גם בן פה. בן - בוא תגיד שלום. זאת דורית, היא היתה מורה שלנו.

אני מסתכל עליו, מסתכל עליה, מסתכל עליו שוב. ממשיך ללכת. מי זאת הדורית הזאת לעזאזל ומה הוא רוצה ממני?

שמחי: מה, אתה לא זוכר אותה?
בן: לא.

זה מסוג הבדיחות שצריך להסביר: עכשיו מה מצחיק פה (במבטא רומני)? היא היתה מורה שלו בחטיבת הביניים ואני למדתי איתו בתיכון.

* נכון שכל שיחה שמתחילה ב"קוראים לך…" מביכה? אז למה להתחיל בכלל.

ההגרלה הסתיימה. אף אחד לא הצליח לנחש שהיה בכוס 612.85 שקלים. עכשיו אני צריך את עזרתכם מה בדיוק אפשר לעשות עם כל כך הרבה כסף קטן.

ממש ברגע זה חזרנו מהסוטרא, שם חגגנו לאסף יום הולדת 22 (או כמו שאלעד ניסח את זה - שבדיוק לפני 22 שנה הוא היה עם יפה).. צילמנו וצילמנו והנה התוצאות.
340
חוצמזה, יש קטע וידאו ביזארי לחלוטין - אהההההההה! (אודישן לאיש התרנגולת).

הייתי בבנק: הפקדתי את הכסף מהגינון, הזמנתי כרטיס אשראי בינלאומי ופתחתי תוכנית חיסכון לשנתיים, 500 שקל בחודש.
הכסף ייערם, חודש אחרי חודש, ובעוד שנתיים יהיה לי בערך 12 וחצי אלף שקל.

קיבלתי אייפוד פוטו! או בשמו החדש - אייפוד.
סטיב ג'ובס החליט שכל האייפודים מעכשיו יהיו צבעוניים.
אז עכשיו בכל מקום אפשר לראות תמונות מגוכחות.

התחלתי בסידור כל השירים במחשב. בעיקר למנוע כפילויות ולהוסיף לכל שיר תמונה. הכל התחיל שקיבלתי את האייפוד מיני. עשיתי גיבוי של כל השירים במחשב, וזה יצר כפילות. הקבצים על האייפוד שלי שאובים מהגיבוי, ולכן אני צריך לשנות כל אחד ידנית עכשיו. על טעויות משלמים. עד עכשיו עשיתי את אותיות A וB.

ציירתי את שגיא, אתם יכולים לראות את זה בגלריה.

נחתי.

לפעמים נדמה שלכל מקום שאני לוקח את המצלמה שלי, אסף שם.
אבל יש לזה גם צדדים חיובים. זה נתן לי הרבה חומר לעבוד איתו כשיצרתי את הסרטון "אסף לוי - אלו הם חייך" לכבוד יום ההולדת של העב"מ מספר אחד (אפילו לפני ET). אז שיהיה במזל טוב.

ולא ממש קשור, תום ממוסחר.