מעניין פה, לא? אני במקומכם כבר ממזמן הייתי נרשם ל פיד רסס. מהר - לפני שיגמר.
אחת ההחלטות החשובות בחיי היתה לשים את הסלולרי במצב שקט לפני שהלכתי לישון.
שבע שיחות שלא נענו, הודות לזה שחצי מהקורס רדיו התקשר להודיע לי שאי אפשר להקליט באולפן.
שבע פעמים שהייתי מתעורר זה שבע פעמים שהייתי מקלל את היום בו הכרתי אותם.
בעבר הלא כל כך רחוק, ממש לפני תקופת הצבא, הייתי זוכה כל הזמן בדברים.
דיסקים, סרטים, מנוי למשחק כדורסל, וגולת הכותרת: טיסה מתנה עם שני חברים לאורלנדו.
היו שואלים אותי כל הזמן "איך יש לך כל כך הרבה מזל?", אז זהו - שלא זה ממש מזל, זה יותר חוסר בחיים.
אני יותר מגאה להגיד שבשנתיים האחרונות לא זכיתי בכלום.
יש איזה אחד, שבא תמיד בערבים, בערך בשעה שמונה.
הוא מוכר ארטיקים בים למחייתו וממלא דלק באיזה 50 שקל. מה שמגניב אצלו זה שהוא נותן טיפ בארטיקים במקום בכסף. למשל, שמן-מים זה 5 ארטיקים. ולנקות את השמשות מאחורה ומקדימה זה 6 ארטיקים וגם כמה שקלים.
אלו פוסטים מהארכיון של הבלוג ”בןקלינגר.קום“ מחודש אוגוסט, 2005.
איזה מזל שבאתי.