מעניין פה, לא? אני במקומכם כבר ממזמן הייתי נרשם ל פיד רסס. מהר - לפני שיגמר.
הטיול התחיל ברגל שמאל. מסתבר שהיו יותר מידי אנשים ופחות מידי ג'יפים. כל זה בגלל שאף אחד לא היה מוכן לנהוג ולכל ג'יפ היה נהג תאילנדי.
אחרי חצי שעה של צעקות מערס ממוצע (שלא יצא לטיול), יצאנו לדרך - עם חלונות פתוחים ובלי מזגן, כי גם ככה האוטו לא סוחב.
העולם מתחלק לשניים - "ת'אנה" ו"רד-בריק". אנחנו בחרנו ב"רד-בריק".
כל מה שאמרו על המזג אוויר נכון: חם, אביך, מחניק ולח, אפילו בעשר בערב.
נחתתי אתמול אחר הצהריים, ופגשתי את עופרית וקרן בשדה התעופה.
(קרן זאת מישהי שדיברנו איתה עוד בארץ ולא הייתי בטוח שהיא תצטרף אלינו, אבל היא ממש סבבה.)
נסענו במונית ל"קוואסאן", שזה האזור של כל הישראלים ומצאנו איזה אכנסיה, ב15 שקל ללילה.
אמא, זה עם מקלחת ומזגן.
ירד גשם, אבל גשם ממש חזק ועוד היינו עם כל התיקים, זה היה לא נעים בכלל.
בערב הסתובבנו ברחוב הראשי ואכלנו ארוחת ערב ב"קשר הישראלי", ושיחקנו קצת שש-בש.
אפשר לבזבז פה הרבה כסף על קניות, אבל אני אשמור הכל לסוף - גם כי אני לא יודע כמה יש לי להוציא וגם כי אין לי הרבה מקום בתיק.
אחרי הצהריים אנחנו נוסעים באוטובוס לצ'אנג-מאי, עשר שעות נסיעה בערך, ומחרתיים אנחנו יוצאים לטיול ג'יפים של שלושה ימים.
התחלופה באכסניה שאני נמצא בה ממש מהירה - אנשים לא נשארים ליותר מיום אחד.
היום בלילה ישן איתי בחדר בחור מצרפת, והשאלה הראשונה ששאלתי אותו זה מה פירוש המילה "סלה". ובכן, אתם לא תאמינו, אבל זה נבזי / מכוער.
הייתי בבוקר בחנות של אפל, יש שם אינטרנט חינם (והרבה דברים אחרים), וניסיתי לתפוס את איתמר בסקייפ. הבחור שעמד לידי היה גם ישראלי והתחלנו לדבר עברית. קוראים לו שימי, הוא חייל מנתניה, והוא החליט לקחת שבועיים חופש מהצבא ובא ללונדון. לא שיש מה לעשות פה שבועיים.
אלו פוסטים מהארכיון של הבלוג ”בןקלינגר.קום“ מחודש אוקטובר, 2005.
התשובה היא, כן, לא.