הטיול התחיל ברגל שמאל. מסתבר שהיו יותר מידי אנשים ופחות מידי ג'יפים. כל זה בגלל שאף אחד לא היה מוכן לנהוג ולכל ג'יפ היה נהג תאילנדי.
3821
אחרי חצי שעה של צעקות מערס ממוצע (שלא יצא לטיול), יצאנו לדרך - עם חלונות פתוחים ובלי מזגן, כי גם ככה האוטו לא סוחב.

(more…)

העולם מתחלק לשניים - "ת'אנה" ו"רד-בריק". אנחנו בחרנו ב"רד-בריק".

(more…)

כל מה שאמרו על המזג אוויר נכון: חם, אביך, מחניק ולח, אפילו בעשר בערב.

נחתתי אתמול אחר הצהריים, ופגשתי את עופרית וקרן בשדה התעופה.
(קרן זאת מישהי שדיברנו איתה עוד בארץ ולא הייתי בטוח שהיא תצטרף אלינו, אבל היא ממש סבבה.)
נסענו במונית ל"קוואסאן", שזה האזור של כל הישראלים ומצאנו איזה אכנסיה, ב15 שקל ללילה.
אמא, זה עם מקלחת ומזגן.
ירד גשם, אבל גשם ממש חזק ועוד היינו עם כל התיקים, זה היה לא נעים בכלל.
בערב הסתובבנו ברחוב הראשי ואכלנו ארוחת ערב ב"קשר הישראלי", ושיחקנו קצת שש-בש.
3709
אפשר לבזבז פה הרבה כסף על קניות, אבל אני אשמור הכל לסוף - גם כי אני לא יודע כמה יש לי להוציא וגם כי אין לי הרבה מקום בתיק.
אחרי הצהריים אנחנו נוסעים באוטובוס לצ'אנג-מאי, עשר שעות נסיעה בערך, ומחרתיים אנחנו יוצאים לטיול ג'יפים של שלושה ימים.

התחלופה באכסניה שאני נמצא בה ממש מהירה - אנשים לא נשארים ליותר מיום אחד.
היום בלילה ישן איתי בחדר בחור מצרפת, והשאלה הראשונה ששאלתי אותו זה מה פירוש המילה "סלה". ובכן, אתם לא תאמינו, אבל זה נבזי / מכוער.

(more…)

הייתי בבוקר בחנות של אפל, יש שם אינטרנט חינם (והרבה דברים אחרים), וניסיתי לתפוס את איתמר בסקייפ. הבחור שעמד לידי היה גם ישראלי והתחלנו לדבר עברית. קוראים לו שימי, הוא חייל מנתניה, והוא החליט לקחת שבועיים חופש מהצבא ובא ללונדון. לא שיש מה לעשות פה שבועיים.

(more…)

שכחתי את הכבל של המצלמה בבית. אז הייתי צריך ללכת לחנות חשמל ולקנות אחד חדש. 15 פאונד מבוזבזים בהחלט.

(more…)

שלום לכל האחים שלי בישראל, חלקכם הארכתם שיער - סלמתתתתתתתתק!

הטיסה היתה קצרה יחסית, ישנתי כמעט בכולה. המטוס לא היה מלא והתפרסתי לי על שלושה מקומות ונרדמתי.
דני ענבר היה איתי בטיסה. מתברר שהוא עושה איזה סרט על נכה, והיה איתו צוות של איזה שבעה אנשים.
כשירדנו בנמל התעופה ועברנו בביקורת דרכונים, שוטרים עצרו אותי ותחקרו אותי עשר דקות (בעיקר מה עשיתי בצבא). נסעתי ברכבת התחתית ל"מלון" שלי: זו אכסניה זולה, שולקחת 10 פאונד דמי פיקדון על המפתח, ועוד פאונד וחצי על כל יום שאני משתמש בלוקר בשביל התיק הגדול.

ברוב חכמתי לא רשמתי את הטלפון של שגיא, ועכשיו אני באינטרנט כדי לבדוק.
המזג אוויר פה סביר ביותר, אפשר עדיין להסתובב עם טי-שירט.

אז במקום לבזבז את הזמן פה באינטרנט אני הולך להיפגש עם שגיא.

כן, ארזתי לבד, והתיק לא כבד כמו שחשבתי.
בגדים, מגבת, כלי רחצה וכפכפים. זהו.
בתיק הקטן אני לוקח איתי את כל הגאדג'טים של המצלמה והאייפוד.

מחר נשארו לי עוד קצת סידורים של הרגע האחרון, ואז הציפייה הכה-מייגעת עד הטיסה.

אמא של איתמר: בן, היי. מדברת צאלה, אמא של איתמר.
בן: היי צאלה.
אש"א: אתה ברמת השרון?
בן: אני בדיוק בדרך חזרה, בערך עוד חמש דקות.
אש"א: זה יהיה חוצפה אם אני אבקש ממך שתבוא ל"צמרות" לקחת את המכתב?
בן: אה, לא. אני אתקשר אליך ותרדי למטה (לא שהשארת לי ברירה).

כנראה שאיתמר נורא אוהב בוטנים ואגוזים, כי ה"מכתב" שלו הכיל בערך 700 גרם מהם.

אפילו שהיינו רק חמישה,
אפילו שהגנרטור לא פעל,
אפילו שהאש לא תפסה,
אפילו שהיה קר ולא נכנסנו לבריכה,
אפילו שאסף סתם את הכיור,
אפילו שהיה מסריח באוטו,

צ'ינו עשה את היום הזה שווה.

(כל התמונות ברצף)