מעניין פה, לא? אני במקומכם כבר ממזמן הייתי נרשם ל פיד רסס. מהר - לפני שיגמר.

שכחתי את הכבל של המצלמה בבית. אז הייתי צריך ללכת לחנות חשמל ולקנות אחד חדש. 15 פאונד מבוזבזים בהחלט.

להמשך הפוסט »

שלום לכל האחים שלי בישראל, חלקכם הארכתם שיער - סלמתתתתתתתתק!

הטיסה היתה קצרה יחסית, ישנתי כמעט בכולה. המטוס לא היה מלא והתפרסתי לי על שלושה מקומות ונרדמתי.
דני ענבר היה איתי בטיסה. מתברר שהוא עושה איזה סרט על נכה, והיה איתו צוות של איזה שבעה אנשים.
כשירדנו בנמל התעופה ועברנו בביקורת דרכונים, שוטרים עצרו אותי ותחקרו אותי עשר דקות (בעיקר מה עשיתי בצבא). נסעתי ברכבת התחתית ל"מלון" שלי: זו אכסניה זולה, שולקחת 10 פאונד דמי פיקדון על המפתח, ועוד פאונד וחצי על כל יום שאני משתמש בלוקר בשביל התיק הגדול.

ברוב חכמתי לא רשמתי את הטלפון של שגיא, ועכשיו אני באינטרנט כדי לבדוק.
המזג אוויר פה סביר ביותר, אפשר עדיין להסתובב עם טי-שירט.

אז במקום לבזבז את הזמן פה באינטרנט אני הולך להיפגש עם שגיא.

כן, ארזתי לבד, והתיק לא כבד כמו שחשבתי.
בגדים, מגבת, כלי רחצה וכפכפים. זהו.
בתיק הקטן אני לוקח איתי את כל הגאדג'טים של המצלמה והאייפוד.

מחר נשארו לי עוד קצת סידורים של הרגע האחרון, ואז הציפייה הכה-מייגעת עד הטיסה.

אמא של איתמר: בן, היי. מדברת צאלה, אמא של איתמר.
בן: היי צאלה.
אש"א: אתה ברמת השרון?
בן: אני בדיוק בדרך חזרה, בערך עוד חמש דקות.
אש"א: זה יהיה חוצפה אם אני אבקש ממך שתבוא ל"צמרות" לקחת את המכתב?
בן: אה, לא. אני אתקשר אליך ותרדי למטה (לא שהשארת לי ברירה).

כנראה שאיתמר נורא אוהב בוטנים ואגוזים, כי ה"מכתב" שלו הכיל בערך 700 גרם מהם.

אפילו שהיינו רק חמישה,
אפילו שהגנרטור לא פעל,
אפילו שהאש לא תפסה,
אפילו שהיה קר ולא נכנסנו לבריכה,
אפילו שאסף סתם את הכיור,
אפילו שהיה מסריח באוטו,

צ'ינו עשה את היום הזה שווה.

(כל התמונות ברצף)