מעניין פה, לא? אני במקומכם כבר ממזמן הייתי נרשם ל פיד רסס. מהר - לפני שיגמר.

אחרי שלושה שבועות, אני נפרד מלאוס (ומהכסף הרב שרכשתי פה).
4051
ואם לצטט חכמים ממני: "צלם, צלם ת'שקיעה".

15 שעות נסיעה באוטובוס, 3 שעות בטוקטוק ועוד חצי שעה בקאנו, ואני בארבעת אלפים האיים.

אני נמצא באי השני בגודלו כאן, דון דט, שיחס הערסלים לאנשים הוא 2:1 לטובת הערסלים. חוצמזה חי כאן בחור אוסטרלי כבר שמונה חודשים שמממן את השהות שלו ע"י מכירת דואנטים ועוגיות שוקולד.
יש חשמל שלוש שעות ביום, מספיק בשביל להטעין את האייפוד והמצלמה, ואני לא אשלח מכאן תמונות כי אינטרנט עולה פי 10 מהממוצע ופועל על גנרטור.
בעוד כמה ימים אני מתכנן להגיע לקמבודיה, גם ככה נגמרת לי הויזה ללאוס.

הירח כדור גבינה גדול, והשתייה זורמת כמו מים.

להמשך הפוסט »

אחרי האבובים שעשינו אתמול שוב, היינו סחוטים מעייפות. בשעה תשע הלכנו לנוח, ואני ביקשתי שלא יעירו אותי גם אם עושים משהו אחר כך.
בערך באחת בלילה קמתי והייתי לבד בחדר. פתאום הרגשתי נורא מוזר. התחלתי לקרוא ספר ושמעתי קצת מוזיקה. חצי שעה אחר-כך הבנות חזרו והלכו לישון. אני גם ניסיתי אבל לא ממש הצלחתי.
עשרים דקות התהפכתי במיטה ורק חשבתי על מה יהיה כשאני אחזור לארץ.
כשכבר התייאשתי מללכת לישון, שמעתי באוזניות את שלושת הדיסקים של "היהודים" ותחושת געגועים הציפה אותי. דפדפתי בין כל התמונות באייפוד כדי לנסות להירגע קצת.
ואז, ברבע לחמש בבוקר, נפל לי האסימון לגבי מה שכולם אמרו כשאתה מטייל לבד. כולם פה באמת סבבה ומצחיקים וכיף להסתובב איתם, אבל כשאתה הולך לישון אתה לגמרי לבד. באותו רגע שקלטתי את זה, לקחתי את המחברת והעט, רשמתי הכל והלכתי לישון.

זה לא הציק לי מאז.

פיור היגרה ללאוס???

ומצאתי כאן עוד תאום של ספי. פרטים בהמשך.