כבר שבוע שאני משתמש בלפטופ בארץ. המקום החביב עלי הוא במיטה. המיטה הזו, שהופכת גם לספה בעת הצורך (עד עכשיו לא היה צורך), נקנתה ב"איקאה" לפני איזה שלוש שנים. לשינה היא מצוינת, אבל מסתבר שלישיבה היא לא כל-כך מצוינת. אני משעין את הגב שלי על הקיר, ובגלל שאין למיטה הזו גומי קטן כזה בלמטה שבולם אותה, היא כל הזמן מתרחקת מהקיר. ולא רק זה - כשאני קם ודוחף אותה חזרה, תמיד הכריות נתקעות בין המיטה לקיר. זה מוציא אותי מדעתי.

פתרונות?

הנה וידאו של אח שלי הקטן מארוחת שישי:

חזרתי לארץ לפני שלושה ימים ונקלעתי למשבר. פתאום אין לי על מה לכתוב בבלוג - אין נופים מדהימים, אין אנשים מוזרים, אין הרפתקאות.
יקח עוד כמה ימים עד שיהיה לי משהו מעניין לדווח עליו. בינתיים אני שוקד על שדרוג המחשב שלי כדי להפוך בעוד חודש וחצי (לקראת יומולדת שנה) את האתר הזה ליותר טוב.

מישהו יכול לנחש מה השם הפרטי של הבחור הזה? כי לי אין שמץ.

צולם ברחוב הבנים ברמה"ש, מול בית הספר "גולן".

יום לפני סוף הטיול, אני חוזר על ההבטחה שלי לאכול דברים מוזרים, אמנם לא בקנה מידה של כלב, אבל עדיין יקבל מקום של כבוד ב"אפקט הפחד": אכלתי שני חרקים.

בויאטנם אנשים תחמנים, על זה אין ויכוח. אבל דווקא את התאילנדים ראיתי כהגונים יותר. מסתבר שטעיתי - הם לא פחות תחמנים מהויאטנמים, אולי אפילו יותר.
הלכנו לראות איגרוף תאילנדי באיצטדיון המקומי. קונים כרטיס לעשרה קרבות שנמשכים בערך חמש שעות. ביררנו איך להגיע לשם וגם שאלנו כמה זה עולה. התאילנדית בגאסט-האוס אמרה לנו שיש שלושה סוגי מחירים, תלוי איפה יושבים, בין 200 באט ל-2000.
כשהגענו לאיצטדיון ראינו שיש שתי קופות, אחת למקומיים ואחת לתיירים. כרטיס שתאילנדי קונה במאתיים באט, תייר צריך לקנות באלף. וכאן נכנסו הגנים היהודים שלנו לפעולה: לקחנו הצידה תאילנדי וביקשנו ממנו שיקנה לנו כרטיס.

(more…)

שיחה ששמעתי ב"קשר הישראלי" בין ארבעה ישראלים (אברהם, בתיה, גדעון ודליה לצורך העניין):

א: אני ובתיה כבר מלא זמן ביחד, ויש בינינו קשר חזק. אני מסוגל להתחיל משפט והיא תסיים אותו. למשל, אתמול היינו בMBK והסתובבנו בין החנויות, ופתאום אמרתי לה: "את יודעת מה, אולי אני אקנה לי…" (עושה לה סימנים עם הידיים כדי שהיא תשלים אותו).
ב: ואז אני אמרתי: "למה שלא תקנה לך שניים שלושה ג'ינסים?".
א: וזה בדיוק מה שבאתי להגיד לה.
ג: אני לא מאמין לכם!
ב: באמא! אברהם, תספר להם מה היה לנו היום בבוקר.
ד: מה היה לכם היום בבוקר? (דליה לא באמת אמרה את זה, אבל הייתי חייב איכשהו להכניס אותה לסיפור).

(more…)

באמת שאני לא זוכר יותר מדי מהלילה הזה. כל מה שאני יודע זה שדני מצא אותי ישן על הערסל בשש בבוקר. אחרי התאוששות קצרה הלכנו לסיבוב בחוף לראות איך הוא נראה אחרי המסיבה: מאות זוגות כפכפים, אלפי בקבוקי בירה וכמה אנשים שפשוט נרדמו עם הפנים בחול.
אני ממליץ בחום לראות את כל התמונות (סלייד-שואו).
4619
עכשיו אנחנו בבנגקוק (גם כאן ראינו את התאומה של בר רפאלי), ואני מת ללכת לישון אחרי שהגענו בבוקר מקו-פנגן. הספקתי היום לקנות את הלפטופ וכנראה שמחר בזמן שדני ילך ויעשה קורס בישול אני אחרוש על מערכת ההפעלה החדשה הזו.
4677
איזו הרגשה טובה זו היתה לקנות את המחשב, אתם לא מבינים כמה. כרטיס האשראי אפילו עבר בניסיון הראשון (תודה לאמא ואבא על וואחד הלוואה!).

אנו מכריזים בזאת על הקמת טריטוריה יהודית בדרום תאילנד - היא האי פנגן.
4612
בימים שלפני הירח המלא האי בן 14,000 התושבים מתמלא בתיירים צעירים מכל העולם שבאים להטביע את יגונם בבאקטים.
טוב, נו, אולי לא כל העולם - זה יותר כמו ישראל ושאר העולם.

(more…)

לאט לאט אבל בטוח, אני מצמצם את רשימת הדברים שאני לא אעסוק בהם.
4580
דיג הוא אחד מהם (ובטח שלא רקדן במופע ליידי בויז).

(more…)