חודשיים וחצי שאני כבר מטייל. חודשיים וחצי של חמש מדינות ואין-ספור נסיעות ארוכות: חלקן נעימות וחלקן נעימות פחות.
אבל אף פעם לא היתה לי בעיה כמו בנסיעה הזו, ועל זה יש "להאשים" את דני.

להמשך הפוסט »

משפחת קורן חוגגת את בר-המצוה של תומר בטיול לתאילנד, ואני הצטרפתי אליהם ליום אחד.
היה מעולה, בעיקר כי היה אוכל ממש טעים וחדר עם מזגן וכל זה על חשבונם, אבל לכל דבר טוב יש סוף: הם חוזרים לארץ ואני מבלה את השבועיים האחרונים שלי עם דני באיים ובבנגקוק.
4514
התמקמנו בחדר מעפן ליד הים, ובכל מקום אנחנו מחברים את שני הרמקולים הניידים שלנו למערכת איכותית. סדר היום שלנו כולל כלום, כלום ועוד כלום.

זה מצוין לסיים את הטיול עם חבר מהבית: מפשט את העניינים ומבטל את האס"ק.

הקורס שלי מתקרב לסיומו, והיום עשיתי שלוש צלילות, האחרונה בהן צלילת לילה.
צללנו בחושך מוחלט עם פנסים ואני לקחתי איתי גם מצלמה – אבל את הדבר הכי יפה אי אפשר לצלם עם פלאש.

זה אורגניזם שנקרא פלנקטון וכשזזים במים הוא מאיר, כאילו מישהו שבר איזה סטיק-לייט וכל החלקיקים שלו עפים.

במשך 44 דקות נופפתי בידיים שלי כמו ילד מפגר כדי לראות אותם.

הבדיחה הזאת כל כך מצחיקה, שהייתי חייב לפרסם אותה.