ארכיון פוסטים שפורסמו בחודש פברואר 2006
שביל ישראל - ההמשך
יואב ואנוכי המשכנו היום חלק משביל ישראל באופניים. הקטע מחוף הים של תל-ברוך ועד מבואות הירקון שבפתח-תקוה.
עשינו את זה בשלוש וחצי שעות עם די הרבה עצירות.
בים אכלנו ארוחת בוקר (תפוח ובננה), בפארק ירקון ישבנו על ספסל ויואב בירר לגבי לימודים בחו"ל, בפרדסים בין צומת מורשה וצומת פתח-תקוה הכנו תה: יואב היה אחראי על הקטע הזה והדביל (אני מקדים תרופה למכה כי אני יודע שהוא הולך לקלל אותי אח"כ) שכח להביא סוכר.
התה לא היה מתוק וחוצמזה שזו היתה בכלל חליטה ולא היתה לו מסננת אז היינו צריכים לירוק אחרי כל שלוק. אה, ובלון הגז נגמר באמצע אז התה היה פושר. לפחות הוא הביא עוגיות.
ואז הוא התחיל עם התירוצים: "אני עייף", "אין לי כוח לבוץ הזה", "אמא, תצילי אותי! אמא, איפה את?".
אז חתכנו לכיוון צומת מורשה והלכנו לאכול צהריים בבורגר ראנץ'. צ'ופר לסיום: תמונות של יואב עם החליפה שלי.
המגנט ממשיך לטייל
השבוע המגנט פגש פינגווינים בארגנטינה!
מי יודע איפה הוא יהיה שבוע הבא? (כנראה שרק אסף לוי).
כמו לרכב על אופניים
ארבעה חודשים של חוסר מעש לא השכיחו ממני את העבודה בתחנת הדלק.
התגעגעתי. אמנם לא לעבודה עצמה אבל לשטויות שמסביב. יש במדינה הזו אנשים ביזאריים וכל יום אני מגלה מחדש באיזה בועה אני חי.
למשל, היום ביקשתי ממישהו שיחתום על האישור של הכרטיס אשראי. הוא ענה לי בתגובה הכי לא צפויה בעולם: "כל הזמן אתם והחתימות שלכם. אפשר לחשוב שאני רוד סטיוארט".
רוד סטיוארט? זה הבחור הכי מפורסם שהוא יכל לחשוב עליו?
ירושלים
היום נסעתי עם מעין לירושלים. הלכתי ל"בצלאל" כדי להירשם למבחנים לעיצוב תעשייתי. זה היה יום נסיעות מטורף שלא מבייש את הנסיעות הארוכות במזרח. אבל - היה לי את הלפטופ וראינו שני פרקים של "מלקולם באמצע" ברכבת. הרכבת הורידה אותנו במלחה, ואנחנו היינו צריכים לצד השני של העיר. עלינו על אוטובוס לכיוון הר הצופים וביקשנו מהנהג שיגיד לנו כשאנחנו מגיעים ל"בצלאל" כי אנחנו לא מירושלים.
שעה נסיעה וזה כאילו אתה במדינה אחרת. המנטליות פה שונה לגמרי! איפה בתל-אביב יש נהגי אוטובוס ערבים? (זה לא החלק הכי גזעני בפוסט הזה, תתאזרו בסבלנות).
די, תמשיך.