מעניין פה, לא? אני במקומכם כבר ממזמן הייתי נרשם ל פיד רסס. מהר - לפני שיגמר.
לאחרונה מצאתי את השיטה המועדפת עלי לקבל שירותים: בחינם ובקוד פתוח. האבסורד הוא שהחינם הזה עולה לי יותר כסף מאשר תוכנות לא חוקיות שהורדתי בעבר.
בחודש האחרון תרמתי 25$, בחמישה מקרים שונים, למפתחים של תוכנות או שירותים שאני משתמש בהם ואני אמשיך עם המגמה הזו. זה עושה לי טוב לתרום לאנשים שמשקיעים את הנשמה שלהם ולא מצפים לתמורה בחזרה.
כשאתה מסיים ריצה של חמישה קילומטר בחדר הכושר, כל מה שהגוף שלך רוצה זה מקלחת. אלוהים כנראה לא ממש מסכים עם הקביעה הזו ושלח לי סבל של חצי שעה בדמות פנצ'ר באופניים. הלכתי מהקאנטרי בהרצליה עד הבית ברגל, עם האופניים בצידי, בשיא החום. ובזמן שהשמש סינוורה לי את הצורה חשבתי איך זה שאף-פעם לא הרכבתי משקפי שמש, ולמה אין לי אותם בדיוק עכשיו כשאני צריך?
כמו מתוך סרט זול, הדבר הראשון שאני רואה על המדרכה אחרי המחשבה הזו הם משקפי שמש. עזבו את העובדה שהן של מתלהבים וקרוב לוודאי חיקוי, אבל אלוהים הרגיש כל-כך רע על הסבל שהוא גרם לי והחליט לשפר את המצב במקצת.
פריט מספר אחד במכירת חצר החדשה - משקפי שמש מאלוהים.
לא עברתי את השלב הראשון בבחינות בשנקר. אז נכון שאני קצת מבואס - אבל החלטתי לקחת את זה מנקודת ראות שונה. זה שאני מבואס רק אומר שהיו לי ציפיות מעצמי ובאמת האמנתי שהעבודות שלי טובות. כן למדתי והרווחתי משהו בחודש וחצי האינטנסיבים האלו במכינה. אני רק מקווה שאני לא אצטרך להסתכל מנקודת הראות הזו גם בשני המוסדות האחרים שנבחנתי בהם.
אני גאה בעצמי. בזבזתי יום שלם על בניה של השרפרף הזה, כחלק מעבודת בית ל"בצלאל". דבר ראשון, אני רוצה להודות לדני, שזה לא הפרויקט הראשון שהוא עוזר לי בו, ובאמת לא הייתי מצליח לבנות שום דבר בלעדיו.
יצאנו אתמול לחפש קרטונים במכולות, בחניה של כל מיני סופרמרקטים, ואחרי זה הוא בנה לי מודל תלת מימדי במחשב במשך שלוש שעות. היום בבוקר הדפסתי את המודל על נייר, הדבקתי, גזרתי, חתכתי והרכבתי. שמונה פאקינג שעות של עבודת כפיים.
אני הולך לישון עכשיו, מחר יש יום ארוך. תאחלו לי בהצלחה - אני צריך את זה!
הוא יושב מול המחשב ומפעיל את התאים האפורים במוח שלו: "איזה מתנה אני יכול לקנות לה? זה צריך להיות משהו מקורי..". הוא נכנס לגוגל ומקיש את שמה. מקליק על הלינק הרביעי ומשפשף את עיניו: "הייתכן? מצאתי את המתנה המושלמת?!".
פותח את הג'ימייל (ת'אמת יש לו וואלה!, אבל זה נשמע פחות גיקי ולא תואם לסיפור) ושולח לי מייל שהוא מעוניין בכרטיס האשראי של שני מזרחי.
לקח לי חמש שניות להתאושש מהמייל, אבל השבתי שאני מוכן אפילו לתת את הכרטיס בחינם, סתם בשביל הקטע. מי היה מאמין שיהיה ביקוש לכרטיס הזה. ועכשיו, כשאני רואה שמכירת החצר הזו אפקטיבית, אני אפתח אחת חדשה בשבוע הבא, עם פריטים עוד יותר ביזאריים במחירים מצחיקים. תכינו את הארנקים.
אלו פוסטים מהארכיון של הבלוג ”בןקלינגר.קום“ מחודש אפריל, 2006.
רגע, מי מקריא את שוקרא?