מעניין פה, לא? אני במקומכם כבר ממזמן הייתי נרשם ל פיד רסס. מהר - לפני שיגמר.

נפגשתי אתמול בערב עם יובל ואריאל ב-XO. השיער של יובל נראה זוועה - מלמעלה הוא עדיין היה ארוך ובצדדים גלח. משהו לא מובן לחלוטין. אני לא יודע איך הוא הסכים לצאת מהבית בכלל. ועוד יש לו ראיון עבודה היום..
הוא סיפר לנו שהספר שלו שאל אותו אם "רוצה ניסוי?". בפעם הקודמת שהוא שאל את זה יובל אמר כן ויצא משהו סבבה דווקא. הפעם הוא שוב השיב בחיוב וכנראה שהספר בוחן את הגבולות שלו. הצעתי לו שאחרי ה-XO נלך אלי הביתה ואני אספר אותו, כי זה באמת פאדיחה איך שהוא מסתובב (למרות שמישהו אמר לו שזה יפה). הוא הסכים והלכנו אלי, ביחד עם אריאל שהגיע לפקח.
שטפנו לו את הראש, הושבנו אותו על כיסא מול המראה והתחלתי לקצץ לו את השיער עם מכונת התספורת. הוא ביקש חצי גלח - ז"א שיהיה לשיער עוד אורך, אז כיוונתי את הלהב על 15, שזה שווה ערך לשלוש במכונות נורמליות. כשסיימתי באמת יצא יפה והחזרתי את המכונה למגירה. יובל חפף את השיער כדי להיפטר מהשאריות ואריאל ואני אספנו את כל השיער מהריצפה.

כשהוא הרים את הראש אחרי החפיפה שמתי לב שיש לו עוד שתי שערות ארוכות. כמובן שזה מעצבן וצריך להיפטר מזה. הוצאתי שוב את המכונה מהמגירה והעברתי אותה על הראש שלו.
למרבה ההפתעה נפלה כמות מכובדת של שיער על הרצפה. מסתבר ששכחתי לכוון את הלהב.. אחרי שלוש דקות שאנחנו מתפקעים מצחוק ללא הפסקה, עברתי שוב על כל הראש שלו ועשינו לו גלח מלא.

הלא-יאמן קרה - והתקבלתי לחולון. בניגוד גמור לכל תרחיש שחשבתי עליו. זה רק מחזק אצלי את המחשבה שאני צריך ללמוד מקצוע ריאלי - כי חזיתי את זה בסדרה מספרית..
זה קצת אירוני אבל. בשבועות האחרונים כבר השלמתי עם העובדה שזה לא מה שאני הולך ללמוד (והתחילו אצלי מחשבות שאולי זה לא מה שאני צריך ללמוד) ועכשיו זה מגיע ונותן לי בעיטה בביצים.
מה אני אמור לעשות עכשיו? הפסקתי להאמין בעצמי.

להמשך הפוסט »

אמנם רק ביום ראשון יהיו תשובות בחולון, אבל הקדמתי תרופה למכה ונרשמתי ללימודי כלכלה ומנהל עסקים באוניברסיטת בן-גוריון.

לא יודע אם זה באמת מה שמתאים לי, אבל זה כולה תואר ראשון ותמיד אפשר להחליף. אנשים מייחסים לזה יותר מדי חשיבות. הגיע הזמן לקחת את הדברים באיזי (פרטים בימים הקרובים).

לפני קצת יותר משש שנים, הגיתי תוכנית זדונית. היינו במסע לפולין וביימנו את התמונה המפורסמת של אריאל ורונה, שלמעשה לא התרחשה לעולם. היתה לי מצלמה דיגיטלית, 1.3 מגה-פיקסל, וצילמתי את עומר ורונה עומדים ביחד. כשחזרנו לארץ הדבקתי את הראש של אריאל בפוטושופ. התמונה הסתובבה באיי.סי.קיו. ואני מניח שלחלקכם יש אותה עד היום.
היינו אז בני 17.

לפני קצת יותר משבוע, הגיתי תוכנית זדונית פעם נוספת. ישבנו משועממים בבית וביימנו קליפ ליומולדת של אריאל. השתמשנו במצלמה דיגיטלית, 5 מגה פיקסל, וצילמנו סרטונים קצרים בהשתתפות אריאל ורונה. לא באמת אריאל ורונה, אלא שחקנים שלובשים מסכות של אריאל ורונה. אחר-כך ערכתי את הסרטונים במחשב והוצאתי DVD במהדורה מוגבלת (עם פספוסים והערות הבמאי).

היום בערב אנחנו חוגגים לאריאל יומולדת ב-Flow. לא נראה לי שתהיה שם הקרנה של הסרטון, אבל בטוח ידברו עליו. אני רק מקווה שרונה תקבל את זה הפעם בהבנה, כי אפילו שאנחנו כבר בני 23, אנחנו כנראה אף פעם לא נתבגר.

סטטיסטית, אחד מכל עשרה אנשים שקוראים את הבלוג הזה היה אתמול בטיילת בתל-אביב וצפה בזיקוקים שאירגנו לכבודנו ממשלת צרפת. חצי מיליון איש הטריחו את עצמם למקום וגרמו לפקקים שלא נראו כבר הרבה זמן. הזיקוקים, כמובן, לא היו שווים את זה.

אני צפיתי בזיקוקים מהקומה העשרים והלא מאוכלסת של בניין משרדים הצמוד לבית החולים "איכילוב".

איך הגעתי לשם? סבא וסבתא שלי לקחו אותי. הם גרים ב"פאלאס", ביחד עם עוד 120 דיירים גימלאים (שלא לומר זקנים). שני הבניינים - "פאלאס" ובניין המשרדים - חולקים גשר עילי שמחבר בין המעליות. סבתא שלי אירגנה את כל הדיירים להיפגש ביחד בלובי שלהם ולהתגנב לקומה העשרים בבניין השכן בכדי לצפות בזיקוקים. לא מספיק שהיא עשתה את כל זה, היא הביאה גם פירות מיובשים כדי שלא נהיה שם רעבים.

אפילו שהזיקוקים לא היו הכי מדהימים (סבא שלי סיכם את זה בכך ש"הצרפתים שוב דפקו אותנו"), אני נורא נהנתי מהחוויה. ובתקווה שהכל הולך לפי התוכנית, הם אמורים לקרוא את הפוסט הזה במטוס בדרך לניו-יורק.

נו, סבתא, קיבלת את הלפטופ מהדיילים??

ואם בצרפת עסקינן, היום יתקיים גמר ליגת האלופות בפריז. בהצלחה לארסנל.