מעניין פה, לא? אני במקומכם כבר ממזמן הייתי נרשם ל פיד רסס. מהר - לפני שיגמר.
שילמתי 1800 שקל מהפיקדון ללימודים במכון הטכנולוגי בחולון ובכך סגרתי את סאגת הלימודים.
עיצוב תעשייתי זה משהו מגניב ומטורף שלא ניסיתי אף פעם ואלו יהיו ארבע שנים כיפיות.
דני ציין עובדה מעניינת שגרמה לי להאמין בעצמי שוב: ניסיתי להתקבל בשלושה מוסדות. בשניים שעזרו לי עם הבניה של עבודות-הבית לא התקבלתי (ויותר מזה - נפלתי בשלב עבודות-הבית) ובאחד שעשיתי הכל לבד דווקא כן התקבלתי.
זוכרים את האיראני ההוא שמגיע לבקר בארץ?
ההוא זה לא הוא, זאת היא. וגיליתי את זה בערך חצי שעה לפני שנפגשתי איתה - כשהיא התקשרה לקבוע איפה נפגש.
מאיפה הייתי אמור לדעת שהאיראני הזה זאת בכלל איראנית??? בטח שלא מכל המיילים שהיא/הוא שלחה. אין כזה דבר זכר ונקבה באנגלית, וזה מטריף. משום מה פשוט הנחתי שהוא גבר. טוב, נו, כי אולי חשבתי שלנשים שנולדו באיראן אין גישה למחשבים.
סביר להניח שקיבלתם ממני כבר במייל את הלינק לאתר החדש של האיילון דוּד. אבל אם לא, אתם חייבים לראות את זה (קליק על התמונה).
וחוצמזה שכאן אפשר להגיב ולשבח אותנו (לזה התכוונתי כשאמרתי שצריך לקחת את הדברים באיזי).
אלו פוסטים מהארכיון של הבלוג ”בןקלינגר.קום“ מחודש יוני, 2006.
בדרך לעבודה, שמעתי יבבות של חתלתול במצוקה.
זה היה בצומת "כוכב". קולותיו בקעו מתוך מנוע של רכב אשר עמד באותה עת בצומת.
מיד ביקשתי מהנהגת שתדומם את המנוע מאחר ויש חשש שחתול נמצא במנוע רכבה.
פתחתי את מכסה המנוע, עוד לפני שדוממה את המנוע. החתלתול הקטן זעק לעזרה. ניסיתי לאתרו אך ללא הצלחה. כאשר דוממה את המנוע, השתתק החתלתול. כל ניסיונותיי לאתרו עלו בתוהו.
רק טביעות כפות רגליו הקטנטנות על המצבר, היוו עדות מצמררת לגודלו הקטנטן של החתלתול.
כעבור דקה, אמרה לי האישה כי היא "ממהרת", וש"אין מה לעשות".
כמובן שקפץ לי הפיוז כשאמרה זאת, וצעקתי עליה בלי בושה: "איך את מסוגלת לנסוע כשיש לך חתול קטן בתוך המנוע? - את נורמלית??", היא בתגובה חזרה על אותו משפט של "אין מה לעשות". חשבתי לעשות מעשה - ולעמוד מלפני רכבה כך שלא תוכל לנסוע, אבל ויתרתי על הרעיון.
אני מתנצל בפניך חתלתול שלא הצלחתי להצילך.
ואת, אישה רעה שכמותך, לא נשאר אלא לאחל לך שתירקבי באש הגיהנום.
יש אנשים רעים בעולם, והבוקר קיבלתי תזכורת לכך.