אם אני אשתה שני ליטר מים, האם בשעות שלאחר מכן אני גם אשתין שני ליטר מים?
שאלה עמוקה זו תעמוד במרכזו של הסרט החדש שאני אפיק עם המצלמה שאני מתכנן לרכוש השבוע.

החלו בחינות הקבלה!

לפעמים אני כותב בבלוג על דברים בכלל לא מעניינים, כי זה מה שבא לי. זה עדיף על כלום – לא?

רן נפגע בתאונת דרכים לפני יומיים. איזו נהגת מפגרת עברה באדום ונכנסה לו במכונית. האוטו טוטל-לוס ולרן גיבסו את יד ימין. הוא יושב מדוכא בבית ופספס גם את מסיבת הבריכה אצל דני (בואו נקווה כולנו שייצא לו הרבה כסף מהביטוח).
היום אני ודני הלכנו לבקר אותו – והכנו לו ארוחת צהריים ממצרכים בסיסיים. זה היה משהו בסגנון התוכנית ההיא מבי.בי.סי פריים – נותנים לשף מקצועי כמה מוצרים בסיסיים לא קשורים והוא צריך להכין ארוחות גורמה. רן, למי שלא יודע, גר בגפו כבר ארבע שנים כי הוריו בשליחות בסינגפור. המקרר שלו ראה ימים יפים יותר, אני בטוח. מלבד העובדה הזו, אין אוכל טרי כי המטבח בעיצומה של לחימה בעש עקשן במיוחד.
בסופו של תהליך ארוך (אפילו תבלינים נורמליים אין!) הצלחנו לקמבן ספגטי בולונז וירקות בסגנון מזרחי. לדעתי הארוחה היתה לא רעה ואפילו עדיין לא התחיל לנו קלקול קיבה. אחרי זה שטפנו את הכלים, זה סיוט ואני ממש לא מצפה לעשות את זה בדירה החדשה שלי.

זהו. לא יודע למה היה לי חשוב לציין את כל זה. נהנתי נורא מהיום הזה שלכאורה היה סתמי.

"בצלאל" חוגג 100 שנה עם תערוכה בטרמינל 1 של נתב"ג. תלכו. אל תשתמשו ברכבת.
זה הסידור הכי מסורבל בעולם – יש אוטובוס שלוקח אותך מטרמינל 3 לטרמינל 1, אבל הוא עובר כל חצי שעה. והרכבת יוצאת פעם בשעה בערך.

התערוכה, לעומת זאת, שווה כל שקל (היא בחינם). יש מיצגים פשוט מעולים, שגורמים לי להיות שמח שזה מה שבחרתי ללמוד, ויש מיצגים קצת פחות טובים – שבהם אתה תוהה מה עבר לאנשים בראש כשהם חשבו על זה (יותר נכון, מה לעזאזל הם עישנו כשהם חשבו על זה?). אבל.. אני עדיין לא שלם במאת האחוזים שזה מה שאני צריך ללמוד. הכיוון הוא נכון – עיצוב, אבל לא יודע אם עיצוב תעשייתי זה מה שמתאים לי.
המחשבה הזו עוברת לי בראש פעם ביום לפחות, ואני מתחבט בה במשך איזה חמש דקות. אחרי החמש דקות הללו אני מגיע למסקנה שכנראה זה כן מתאים לי, כי אחרי הכל – אנשי מקצוע הם אלו שקיבלו אותי למגמה.

בגלל זה בדיוק מתאים לי לצאת עכשיו לשביל ישראל. לצאת ולנקות את הראש קצת לפני ארבע שנים ארוכות מאוד. וגם כי בא לי לצלם סרט דוקומנטרי.

בעקבות שיחה שהיתה לי עם מעין, שבה היא טענה שמדי פעם אני זורק לחלל האוויר שמות של אנשים שהיא לא מכירה, ציירתי עץ חברים, המכיל שמות, תמונות וקשרים בינאישיים כדי להקל על ההבנה. היצירה של העץ הזה היתה ממש כיפית ובסופו של דבר גם מעין עשתה אחד כזה.

אני ממליץ לכל מי שרק יכול לעשות עץ, שיעשה זאת – אתם יכולים לשלוח אותו ונוכל להשוות למי יש יותר חברים!

הערה: מצטער אם אתם לא מופיעים, או שאין לי תמונה או שפשוט לא היה מקום (בגירסא המקורית גם היו כמה מילים על כל אחד, שבחרתי להשמיט).

עמרי קמחי הפנה את תשומת ליבי לכך שהבלוג כמעט ולא עוסק בנושאי השעה. הוא הציע לכתוב פוסט בנושא וכמובן שהסכמתי.
רצ"ב לפניכם השיר שכתב. מי ירים את הכפפה וילחין?

להמשך הפוסט »