אם אני אשתה שני ליטר מים, האם בשעות שלאחר מכן אני גם אשתין שני ליטר מים?
שאלה עמוקה זו תעמוד במרכזו של הסרט החדש שאני אפיק עם המצלמה שאני מתכנן לרכוש השבוע.

החלו בחינות הקבלה!

לפעמים אני כותב בבלוג על דברים בכלל לא מעניינים, כי זה מה שבא לי. זה עדיף על כלום - לא?

רן נפגע בתאונת דרכים לפני יומיים. איזו נהגת מפגרת עברה באדום ונכנסה לו במכונית. האוטו טוטל-לוס ולרן גיבסו את יד ימין. הוא יושב מדוכא בבית ופספס גם את מסיבת הבריכה אצל דני (בואו נקווה כולנו שייצא לו הרבה כסף מהביטוח).
היום אני ודני הלכנו לבקר אותו - והכנו לו ארוחת צהריים ממצרכים בסיסיים. זה היה משהו בסגנון התוכנית ההיא מבי.בי.סי פריים - נותנים לשף מקצועי כמה מוצרים בסיסיים לא קשורים והוא צריך להכין ארוחות גורמה. רן, למי שלא יודע, גר בגפו כבר ארבע שנים כי הוריו בשליחות בסינגפור. המקרר שלו ראה ימים יפים יותר, אני בטוח. מלבד העובדה הזו, אין אוכל טרי כי המטבח בעיצומה של לחימה בעש עקשן במיוחד.
בסופו של תהליך ארוך (אפילו תבלינים נורמליים אין!) הצלחנו לקמבן ספגטי בולונז וירקות בסגנון מזרחי. לדעתי הארוחה היתה לא רעה ואפילו עדיין לא התחיל לנו קלקול קיבה. אחרי זה שטפנו את הכלים, זה סיוט ואני ממש לא מצפה לעשות את זה בדירה החדשה שלי.

זהו. לא יודע למה היה לי חשוב לציין את כל זה. נהנתי נורא מהיום הזה שלכאורה היה סתמי.

"בצלאל" חוגג 100 שנה עם תערוכה בטרמינל 1 של נתב"ג. תלכו. אל תשתמשו ברכבת.
זה הסידור הכי מסורבל בעולם - יש אוטובוס שלוקח אותך מטרמינל 3 לטרמינל 1, אבל הוא עובר כל חצי שעה. והרכבת יוצאת פעם בשעה בערך.

התערוכה, לעומת זאת, שווה כל שקל (היא בחינם). יש מיצגים פשוט מעולים, שגורמים לי להיות שמח שזה מה שבחרתי ללמוד, ויש מיצגים קצת פחות טובים - שבהם אתה תוהה מה עבר לאנשים בראש כשהם חשבו על זה (יותר נכון, מה לעזאזל הם עישנו כשהם חשבו על זה?). אבל.. אני עדיין לא שלם במאת האחוזים שזה מה שאני צריך ללמוד. הכיוון הוא נכון - עיצוב, אבל לא יודע אם עיצוב תעשייתי זה מה שמתאים לי.
המחשבה הזו עוברת לי בראש פעם ביום לפחות, ואני מתחבט בה במשך איזה חמש דקות. אחרי החמש דקות הללו אני מגיע למסקנה שכנראה זה כן מתאים לי, כי אחרי הכל - אנשי מקצוע הם אלו שקיבלו אותי למגמה.

בגלל זה בדיוק מתאים לי לצאת עכשיו לשביל ישראל. לצאת ולנקות את הראש קצת לפני ארבע שנים ארוכות מאוד. וגם כי בא לי לצלם סרט דוקומנטרי.

בעקבות שיחה שהיתה לי עם מעין, שבה היא טענה שמדי פעם אני זורק לחלל האוויר שמות של אנשים שהיא לא מכירה, ציירתי עץ חברים, המכיל שמות, תמונות וקשרים בינאישיים כדי להקל על ההבנה. היצירה של העץ הזה היתה ממש כיפית ובסופו של דבר גם מעין עשתה אחד כזה.

אני ממליץ לכל מי שרק יכול לעשות עץ, שיעשה זאת - אתם יכולים לשלוח אותו ונוכל להשוות למי יש יותר חברים!

הערה: מצטער אם אתם לא מופיעים, או שאין לי תמונה או שפשוט לא היה מקום (בגירסא המקורית גם היו כמה מילים על כל אחד, שבחרתי להשמיט).

עמרי קמחי הפנה את תשומת ליבי לכך שהבלוג כמעט ולא עוסק בנושאי השעה. הוא הציע לכתוב פוסט בנושא וכמובן שהסכמתי.
רצ"ב לפניכם השיר שכתב. מי ירים את הכפפה וילחין?

(more…)

לא, אני לא חותך את הורידים.. אני מנסה לבדוק משהו לגבי קידום אתרים. לכן הפוסט הזה יכיל כל מיני מילים משונות בתחום הרפואה כמו העלמת ורידים, כלי דם ולייזר. אתם יכולים להתעלם מזה, אבל אפשר להגיב ולהשתתף בניסוי. עוד פעם סבב של מילים: נימים, רפואה וורידים ברגליים.
אם זה יצליח אז הפוסט הזה יגיע לעמוד הראשון בגוגל לגבי חלק ממילות החיפוש הרלוונטיות.

עוד פרטים באתר הכי מדליק בעולם בנושא העלמת ורידים וכלי דם ברגליים בשיטת טיפול חדשנית!

עדכון: אני מנסה זאת שוב, הפעם עם יחסי ציבור. איזה מגניבים הם יחסי ציבור, במיוחד של ביט תקשורת. מילות המפתח החשובות אצלהם הן יחסי ציבור, פירסום, פרסום, יח"צ.

הרבה גבות הורמו כשיצאתי בהודעה דרמטית שאני אוכל רק פירות וירקות. אנשים לא הבינו אותי אז וחשבו אני מטורף. היום, כעבור שנה בדיוק, הם קצת יותר מבינים אותי אבל עדיין חושבים שאני מטורף. עם הפירות והירקות הפסקתי ברגע שטסתי לחו"ל כי זה לא אנושי. היום אני מתחיל עם "חוק" חדש, שבו אני לא מדליק את המחשב עד שלא רצתי באותו היום. זה לא אומר שאני ארוץ כל יום, זה רק אומר שאני לא אדליק את המחשב כל יום. ואני מקווה שזה יאריך את החיים שלי באיזה 5-10 שנים.

נראה מה יהיה בעוד שנה.

האיילון דוּד לא האריך ימים - בסה"כ חודש של הייפ (ופי שתיים כניסות מהתחזית שלי).
מאוד נהנתי מכל ההתעסקות סביב הפרויקט: חשיבה על קונספט, צילום, עריכה, הקמת אתר והתגובות שלאחר מכן.

חודש עבר מאז פגשתי במקרה ביוסי אלביס.
מאז יש לי בראש את הרעיון להקים לו אתר תדמית: המלך.קום. הסיבה שבגללה אני רוצה לעשות את המיזם הספציפי הזה היא מצלמת וידאו: אני חייב מצלמה בשביל לתעד. בשנה האחרונה גיליתי את חשיבות התיעוד.

היום, אחרי הרבה עיכובים, סופסוף נפגשנו - אני, אלביס, יוני (יועץ מוזיקלי) וקמחי (יועץ קריאייטיב) - והצגתי לו את החזון שלי לגבי האתר והוידאו-קליפ.
ניסיתי להלהיב אותו ו"שיקנה" את הרעיון, כי ידעתי שברגע שאני אזרוק את תג המחיר, אלף דולר, זה קצת ירתיע אותו. ודווקא החלק הזה היה הכי קל - לא היה שום משא ומתן, הוא פשוט הסכים ואמר שהוא הולך על זה. מצד שני, אני לא יודע כמה להאמין לו, הבחור קצת לא מחובר לקרקע.

אחרי הפגישה הערכנו שלושתנו את הסיכויים שהוא באמת ישלם ב-60 אחוז. השלב הבא יהיה להכין חוזה מסודר ולסגור איתו את תנאי התשלום.
הוא כבר מפנטז על ארבעה תשלומים — אני לא בטוח אסכים לזה.

אולי זה אחר-הצהריים שביליתי עם מעין, רן ודני - שלא היה בו רגע דל,
אולי זה יום הכיף שעשינו בצפון אצל כפיר - שהעלה נשכחות אחרי שנה שלא ראינו אותו,
אולי זה שלוש הריצות ביומיים האחרונים - שהחזירו אותי לכושר,
אולי זה משחקי הפיפ"א אצל יובל - שבוכים בהם מצחוק,
אולי זה השיר החדש של קרן פלס - שלא מפסיק להתנגן לי בראש,

מה שזה לא יהיה, שלא יגמר.

אתמול בבוקר מישהי שאני לא מכיר הוסיפה אותי למסנג'ר. הספקנו להחליף שני משפטים לפני שהיא הלכה לעבודה. כל מה שהיא הספיקה להגיד לי זה שהיא ראתה את הפרופיל שלי במקושרים (אלוהים יודע למה עדיין יש לי שם פרופיל).
כמה שעות אח"כ, התקשרתי לשירות לקוחות של "איקאה" כדי לברר אם הגיע כבר השולחן ללפטופ שאני רוצה לקנות. ענתה לי נציגת שירות בשם אורטל ואמרה לי שיש מספיק שולחנות כאלו ואני לא צריך לדאוג.

בצהריים נסעתי ל"איקאה" והתחוללה שם מלחמת עולם: יש להם מבצע של מלא מוצרים בשקל.
היום יצא לי לדבר עם ההיא במסנג'ר. מתברר שקוראים לה אורטל והיא עובדת בשירות לקוחות של "איקאה".

מה הסיכוי?