מעניין פה, לא? אני במקומכם כבר ממזמן הייתי נרשם ל פיד רסס. מהר - לפני שיגמר.

איך זה שאני לא מהסס אפילו לשניה לגנוב קלקר מאתרי בניה לטובת ערוגות בדירה בחולון?

אפקטים, בלאגנים - יש וידאו (8:43 דקות).

הטקסט היבש - ליאור חזר מדרום אמריקה ביום שלישי והיה צריך מקום להתחבא מההורים שלו עד ארוחת החג אתמול. חשבנו: "איזה רעיון מעולה זה יהיה לנסוע לכנרת!".
אז ארזנו את חפצינו - אני, ליאור, מיכאל ורן (שהביא את הסיטרואן סאקסו שלו) ונסענו צפונה. הבאנו מצרכי אוכל בסיסיים בלבד מהבית שלי, כי אנחנו קמצנים ולא רצינו לבזבז כסף על קניות בסופר.

להמשך הפוסט »

אתם במסעדה. אין לכם הרבה כסף לבזבז והמנות קצת יקרות. מה עושים? מוותרים על השתיה.
הנה טיפ מעולה של אמיר שמחי, שיוציא אתכם עוד איכשהו בסדר.

מלצרית: "מה תרצו להזמין?"
אמיר: "אני רוצה המבורגר ו… יש לכם "עין-גדי"?"
מלצרית: "לא.. רק "נביעות"."
אמיר: "אה.. אז אני רוצה מים מהברז."
קמחי: "אמיר, המלצרית עושה לך עיניים. אני רציני."

מעולם לא הבנתי את המנהג האמריקאי של קריאה לילד בשמו של אביו, בתוספת ג'וניור.
ובטח ובטח שאני לא מבין את ההכפלה לכשנולד הנכד והוספת התואר "השלישי" לשמו.
השבוע ביקר בארץ מרטין לותר קינג השלישי, בנו של מרטין לותר קינג הבן - נושא נאום "יש לי חלום". הבן דומה רק קצת לאביו, פלוס 50 קילו, וממש אינו כריזמטי כמוהו. אפריז ואומר שהדימיון היחיד בינהם הוא שמם.

אז מה גרם לחבורה של מכובדים ושועי-עולם להתאסף ביום חמישי אחה"צ לקבלת פנים לכבוד הבן? רק השם יודע.

קבלת הפנים היתה בחווה של ההורים שלי בנגב, ובאופן מפתיע לא היו הרבה אנשים. מרביתם היו כושים עבריים - שאפשר להגיד שהם עשו את האירוע - היו אחראים על הקייטרינג הטבעוני, על המוזיקה (הם מכירים שני שירים - "I Believe I Could Fly" ו"יום אחד אולי אפרוש כנפיים") ועל סיתות האבנים של הגשר. הם גם אלו שהביאו את מר קינג לארץ. הוא הגיע באיחור אופנתי קל של שעה ונשא נאום קצרצר. אחרי הנאום שתלנו כמה עצים לכבודו וכבוד ראש השנה.
אני מרחם עליו - נכפה עליו להסתובב בכל העולם, כשהוא נושא על כתפיו את תהילתו של אביו. לא היתה לו ברירה אחרת, הוא תמיד יהיה "הבן של".