אחרי שהלכתי וחיבקתי עץ, הגיע השלב הבא - להקשיב לענף בחושך.
ניגשתי אל המשימה הזו עם הרבה חששות, אבל גם עם בטחון שאהיה נאמן לדברים שאני מאמין בהם ולא אנסה לחרטט ולהמציא שטויות. זה היה קשה: איך אפשר להיות רציונלי כשצריך להבין ענף? אתמול בלילה (חשבתי ש)סיימתי את התרגיל והראתי אותו לשותפה שלי - את הסרטון היא אהבה, אבל את הציורים שעשיתי שמביעים את הרעש לא. שמעתי כל מה שהיה לה להגיד וציירתי עוד שני ציורים שונים, שאת אחד מהם תכננתי להציג בכיתה. בבוקר לפני השיעור חשבתי על זה קצת יותר והחלטתי לחזור לציור "מקורי" שלי (לינק לסרטון / לינק לתמונות).

ההצגה בכיתה עברה בסדר - הייתי הראשון להציג ולאחר מכן ישבתי במשך שלוש וחצי שעות ושמעתי הצגות וביקורות של אנשים אחרים.

(more…)

"נכון. פה יש לי את הפוסטר של הכוסית ההיא..
12457

אלעד תייר הוא בחור מוכשר - מקום תשיעי במצעד המנויים ב"במה חדשה". ועם התהילה מגיעות המעריצות. וכאן מתחיל כל הבלאגן.

(more…)

יום רביעי הוא היום החופשי שלי. ניצלתי אותו כדי לחבק עץ - יצאתי מהבית לדרום תל-אביב ועצרתי בדרך במכון הטכנולוגי כדי לברר משהו לגבי הדפסה. פתאום הטלפון צילצל וטכנאי המזגנים הודיע לי שהוא בדרך. עזבתי הכל וחזרתי הביתה.
הראתי לו איפה המזגן ואחרי שהוא עזב (בלי לתקן: טוטל-לוס) תכננתי גם אני לצאת כבר. רציתי להספיק כי מחשיך מוקדם. ואז התחלתי לחפש את החצובה שלי. אני זוכר שלקחתי אותה איתי למכון וגם חזרתי איתה. אבל היא לא היתה בבית. הפכתי את הבית ולא מצאתי. התקשרתי לטכנאי המזגנים לברר אולי הוא לקח אותה - אבל הוא אמר שלא.
כבר בנקודה הזו עלה לי הסעיף. התחלתי לתרגל בראש את ה"אני לא מאמין. רק עברתי לפה וכבר גונבים אותי. האנשים פה חלאות". ואז חיפשתי מישהו אחר להאשים. כי לי ולטכנאי היה איזה חיבור - סיפרתי לו על חוויות מהלימודים ועזרתי לו עם המזגן. עלתה במוחי האפשרות שאולי בזמן שפתחתי את הדלת השארתי את החצובה בחוץ והשכנה היא זו שגנבה. דפקתי על דלתה והיא אמרה לי שהיא לא יצאה כל היום מהבית. ושוב אותם המחשבות - "יופי, נדפקתי עם שכנים גנבים שקרנים".
כבר התחיל להיות מאוחר והחלטתי לשים את כל העניין מאחוריי וללכת לצלם. כשיצאתי מהבית התחזקו אצלי המחשבות ששכחתי את החצובה במכון בשניה שהטלפון צילצל. עברתי ואכן היא היתה שם.

הגנבים האלו מתחוכמים. גם השכנה וגם הטכנאי ראו שעליתי עליהם והחזירו את האבידה למקום הבא שבו אני אחפש. מעכשיו צריך לשים לב יותר לדברים שלי.

לימודי עיצוב שונים מכל מה שאני רגיל אליו עד עכשיו. 12 שנה למדתי לצייר רק ריבועים ופתאום נותנים לי לקשקש מה שאני רוצה. היום היה לי ארבע שעות של שיעור "יסודות העיצוב" - זה קורס הליבה של הסמסטר הזה. שמונה שעות שבועויות של כל תלמידי העיצוב כדי לפתוח את הראש ולא להתמקד רק בעיצוב תעשייתי. עשינו מדיטציה, ערכנו היכרות ודיברנו על יערות. מה שכן, אחרי שלושה שיעורים אפשר לומר בביטחון שמרצים-מעצבים רבו עם הסַפָר.

הכניסו מספר קופים לכלוב עם בננה מחושמלת. מתוך סקרנות (וכנראה גם מרעב), אחד הקופים ניסה לקחת את הבננה והתחשמל. אחרי חצי שעה בערך הכניסו קוף נוסף והוציאו את אחד המקוריים. הקוף הנוסף ניסה אף הוא לאכול את הבננה, אבל הקופים האחרים מנעו זאת ממנו בצעקות ושריטות. חצי שעה אח"כ חזרו על תהליך ההוצאה/הכנסה בשנית ואז בשלישית ואז עד אשר לא נשארו קופים "מקוריים" בכלוב.
ה"לא מקוריים" עדיין מנעו מהחבריהם הקופים לקחת את הבננה מבלי שידעו למה הם עושים זאת.

אז מה המשימה שלנו להשבוע? ובכן, לשיעור "רישום וציור" אנחנו צריכים להשקות עציץ שקיבלנו ובשבוע הבא אנחנו נצייר אותו, ולשיעור "יסודות העיצוב" אנחנו צריכים לחבק עץ ולכתוב על החוויה שיר קצר או להציג את זה בדו/תלת-מימד.

ויש גם סופסוף תמונות של המרפסת שלי.

ספוגית הפלא הצילה לי את החיים. וגם את האמבטיה.

היום סופסוף התפנתי למשימה של צביעת הארון - משהו שנמנעתי ממנו הרבה זמן - וכנראה היתה לכך סיבה. זה היה סיוט והתוצאה לא שווה את זה.
פירקתי את הארון, העלתי את כל הדלתות למרפסת ושייפתי אותם. אחרי זה עברתי על כולן עם צבע יסוד וחיכיתי שיתייבש. אחרי זה צבעתי עם צבע שמן (כחול שמיים) שתי שכבות. עברו כבר מעל 10 שעות, וזה עדיין לא יבש לגמרי. מה גם שהחדר שלי מריח מצבע.
רציתי לשטוף את הרולר והמברשת בכיור במטבח, אבל נזכרתי שלירן השותף ביקש שאני לא אשתמש בכיור לדברים שהם לא אוכל. הלכתי לאמבטיה, פתחתי את זרם המים ושטפתי את הצבע. אם בכלל אפשר לקרוא לזה צבע, זה דבק! הצבע נמרח על כל האמבטיה וגם על הדוש עצמו וסירב לרדת למרות ששיפשפתי ממש חזק. אוקיי, אז עוברים לתותחים הגדולים - לקחתי סקוץ' ושפשפתי שוב. זה לא ממש עזר, אחרי כמה שניות הסקוץ' היה מלא בדבק והיה לא יעיל יותר.
כל הזמן הזה אני חרד שהשותפים יכנסו ויראו את הבלאגן שעשיתי.. ואז נזכרתי בספוגית הפלא שראיתי במטבח. יותר גרוע כבר לא יכול להיות. זה בסה"כ ספוגית לבנה. בלי חומרי ניקוי.
אבל הספוגית הפתיעה אותי. היא ניקתה מעולה, כולה היה צריך להעביר ויש קטנטן. תוך חמש דקות כל חדר האמבטיה היה מצוחצח לגמרי, ברמה שלא מביישת בית-חולים פרטי בקובה.

שאני אשפשף? מה פתאום! יש ספוגית.

"את החלק הקשה כבר עברתם - התקבלתם."

את המשפט הזה אמר אברהם גרנט.
לא אברהם גרנט המאמן / שופט בתוכנית ריאלטי / בעלה של צופית, אלא אברהם גרנט המרצה.

(more…)

לסרט הזה מגיע יותר. היינו רואים אותו במחצית של משחקי ליגת האלופות כשזה עוד היה מסורת. עכשיו אפילו מצלמת הוידאו הישנה שלי לא פועלת. נעזרתי בשני אנשים מפורום מקינטוש וחילצתי את הסרט, שהפך לקליפ קצר.

מצחיק לראות איזה מפגרים היינו לפני כמה שנים.

אחת השיטות האהובות עלי לכתיבת פוסט היא הפרדת התפל מהעיקר והתמקדות בו.
בד"כ אסכם בשורה או שתיים את האירוע המרכזי ואז אעבור לניתוח החלק הזניח.
היתרון בשיטה הזו הוא שרוב המידע שתקראו יהיה חדש ולא נטחן כבר אלף פעמים קודם. החיסרון הוא שלא תמיד זה מעניין ולרוב יש סיבה שהחלק הזה תפל ולא עיקר.

איך כל זה קשור לארוחה בחווה? היינו שם היום, והספקנו לעשות הרבה דברים: אכלנו ארוחה טובה, שגיא זינק לכדורים, אלעד הוסיף ציטוטים חדשים, שיחקנו קלפים ושיחררנו אגרסיות.
כשערכתי את הסרט התמקדתי בשחרור האגרסיות. זה היה חלק קצר מהיום שלנו, אולי רבע שעה (אריאל לא מופיע בכלל כי הוא ישן בקרוואן בזמן שצילמנו את זה) אבל חלק ששווה להתמקד בו.

תהנו.

לבקשת מספר אנשים, יצרתי ספר ציטוטים של האתר.
ניתן להוריד אותו כאן (כדאי ללחוץ כפתור ימני ולשמור).