מעניין פה, לא? אני במקומכם כבר ממזמן הייתי נרשם ל פיד רסס. מהר - לפני שיגמר.

פעמיים בשבוע אנחנו אמורים להציג תוצר כלשהו בשיעור "יסודות העיצוב". כל שני וחמישי צריכים להמציא את עצמנו מחדש ולהראות עבודה שתכליתה שאיש לא ראה אותה מעולם.
המרצים חושבים שאנחנו רובוטים. הם נותנים מטלה, לרוב מתוארת במשפט מעורפל, ומצפים מאיתנו לפרש אותנו כראות עיננו. הבעיה שלא ניתן לשלוף רעיון לפי פקודה, ופעם אחרונה שבדקתי אין הרבה רובוטים יצירתיים.

הזמן נוסע, כי זמן הוא זמן, ואין הפסקות.

השבוע התחרפנתי לגמרי. קיבלנו משימה של "חקירה תלת מימדית של פרח, ריח וזיכרון". אלוהים יודע מה זה אומר ואיך בכלל ניגשים להתמודד עם זה. כל הסופ"ש רק חשבתי. לא חשבתי על העבודה אלא חשבתי על מה מצפים מאיתנו. מה מצפים מסדרי העדיפויות שלנו. האם אנחנו צריכים להקדיש 80 אחוז מהזמן לעבודות האלו? אולי 90? וכל זאת בלי לשכוח שיש לנו עוד שישה קורסים אחרים.

"הכסף וגילה הלכו", הוא אמר, "אבל איפה הזמן שהלך? איפה הזמן שהולך?"

קשה לתאר את אמוציות שעוברות בשישים וקצת הדקות במירוץ. זה מתחיל עם התרגשות, ממשיך במונוטוניות ובערך בקילומטר הרביעי זה עובר לכאבים. ואז מגיע הייאוש של אמצע המירוץ - הסוף נראה רחוק מתמיד ואתה עוד לא בחצי הדרך. זה החלק שאני הכי אוהב, למרות שהמוח משגע אותי ופוקד על הרגליים להפסיק לזוז, אתה לא חושב על כלום ופשוט ממשיך. משנן שטויות בראש (ביפ, בופ, ביפ, ביפ, בופ) ומתמקד בצעדים של הרצים מלפניך.

להמשך הפוסט »

כפי שכבר הבנתם - אין באמת משמעות למשימות בשיעורי העיצוב. התחלנו בעץ, עברנו לענף, עכשיו עלה והמשימה הבאה היא פרח. במשימה הזו נעזרתי רבות באבא של דני - הדפסתי למעלה מ200 צילומי אולטרא-סאונד שונים של עלה ותליתי על הקיר. כמה שזה נשמע הזוי, זה מרשים.

היו גם עבודות אחרות שאני מאוד אהבתי, ובכלל השיעור היום היה מהנה. החסרון היחיד היה שהמרצה החליט להאריך את זמן המדיטציה מחמש דקות לעשר וזה כבר יותר מדי בשבילי.

יש גם תמונות משיעור פיסול.

יש מילים שאף יום לא שלם בלי שנאמרו לפחות פעם אחת. אמורפי היא מילה כזו. חייבים להשחיל אותה כי המורים פשוט מתים עליה.

כדי לא לשבור את המסורת בניתי צורה אמורפית לשיעור רישום וציור, שאמורה לייצג את הפרח מהשיעור הקודם.

חיידק הריצה תקף אותי. כבר שלושה שבועות שאני רץ כמעט כל יום שלושה קילומטרים. היום היה צריך לפרוע את החוב ולהראות שאני אכן בכושר ב"מירוץ אייל" (מי זה אייל?).

קמתי בבוקר חדור מוטיבציה ויצאתי לכיוון האצטדיון. מתברר שבגלל השיפוצים ברמה"ש, תוואי המסלול שונה וצריך לרוץ על הגשר שמחבר את רמה"ש עם מרכז הטניס. זה ביאוס די רציני - שהצטרף לביאוס מהעליות והירידות הרבות במסלול ומהבוץ.
אבל.. מי אני שאקטר? עם תוצאה של 30:38 אין לי בכלל מה לדבר.