כאילו לא הספיקו לכם כל שאר הסיכומים, הנה גם סיכום השנה הפרטי שלי:

ראיתי את בר רפאלי בתאילנד. קניתי את המחשב. שברתי את רוחו של ילד תאילנדי. אכלתי ג'וקים. התגזענתי בירושלים. קיבלתי ספאם ואחריו איומים. היה לי רע במכינת העיצוב. רצתי 10 קילומטר פעמיים (אחד, שתיים). חילקתי בחינם את כרטיס האשראי של שני מזרחי. עשיתי קורס יזמות. הכנתי סרטון ברכה לאריאל ליומולדת. סיפרתי את יובל. ראיינתי את אהרון טרגן. ראיתי הופעה של סטינג. בניתי ביתן בתערוכה עם דני. יצאתי לתגלית. כתבו עלי בעיתון (פעמיים). עשיתי עץ חברים. כשלתי בשביל ישראל פעם שניה. טיילתי ותיעדתי בכנרת. ריהטתי את הבית. חשדתי בשכנים שלי (בחולון). גרמתי לשכנים שלי (ברמה"ש) לקנות נתב חדש.

התחושה הזו רק הולכת וגוברת, הלחץ הראשוני ירד ועכשיו מתחילים לזלזל. לא רק בעבודות שלך עצמך אלא גם בעבודות של אנשים אחרים.

עברנו את אמצע הסמסטר הראשון ומה שנראה כל-כך מפחיד בהתחלה פתאום מתברר כסתם עוד אירוע. התחושה שיש לי היא שאני מחפף בשיעורים הפחות חשובים כמו פיסול וציור – ומי אני בכלל לזלזל בשיעורים האלו? אני לא פסל ובטח ובטח שלא צייר. זה מתבטא גם כלפי עבודות אחרות. יש כמה אנשים בכיתה שאני מאוד אוהב את הסגנון שלהם וטורח לציין את זה בפניהם ויש אחרים שאני ממש לא מתחבר אליהם ועוקץ מדי פעם – בקיצור, אני חתיכת מתנשא מניאק.

כל ההתנהגות הזו נובעת מהעובדה שהולך לי בסדר בשיעורי "יסודותה", מה שהיה לא צפוי לחלוטין, כי אני חשבתי שעומדות לעבור עלי ארבע שנים של קטילות בלתי פוסקות.

שיגיעו כבר הציונים ויורידו אותי לקרשים.

שיעור שונה מהרגיל היה לנו השבוע ב"יסודותה". עיצוב פנים השתתפו במרתון חנוכה והיינו קבוצה מצומצמת של תריסר סטודנטים וזוג מורים.
בתחילת השיעור יעל ציירה חינה למישהי על היד ואיקו ביקש ממנה להקשיב. יותר נכון, הוא ביקש ממנה להספיק בתואנה שהציורים שלה יוכלו להתקדם רק אם היא תקשיב. כנראה שהבקשה הזו הקפיצה לה משהו כי התנפח לה איזה וריד במצח ושניהם התחילו במשחק טניס שהזכיר את הימים של ביורן בורג וג'ון מקנרו. איקו מגיש ויעל יורה בחזרה עוד לפני שהוא מסיים את המשפט. ככה הלוך-חוזר מספר פעמים, עד שאיקו הבין שלא יוצא מזה דבר ופשוט שתק. יעל נהייתה מתוסכלת עוד יותר כי חשבה שהיחס כלפיה הוא משפיל ולא פייר – "אני לא מצפה מכם להבין מה זו הפרעת קשב, אני חיה עם זה כבר 23 שנה. אי אפשר פשוט להפסיק, ניסיתי להפסיק לקחת את הריטלין וזה לא עוזר." – בשלב מסוים פשוט עזבה את הכיתה.
זה לא הטריד את איקו יותר מדי והתחלנו במדיצטיה. כמה דקות בתוך המדיטציה, הדלת נפתחה בסערה ונשמעו מילמולים. יעל לקחה את התיק שלה ובדרכה החוצה טרקה את הדלת בהפגנתיות.

אני חייב לציין שזו היתה סצינה מעולה, אפילו לא אכפת לי אם זה היה מבוים והיא חיכתה שאנחנו נתחיל במדיטציה. עצם העובדה שחוויתי את זה בעיניים עצומות רק תרם לעוצמה של הדברים.
סיימנו את המדיטציה ואחרי שפקחנו עיניים פשוט לא דיברנו על הנושא. אני בטוח שכל אחד מאיתנו שיחזר את מה שהלך שם: הריטלין, ההתעלמות, טריקת הדלת. חומר לאוסקר.

בקצב הזה, עד סוף השנה תכירו את כל הכיתה שלי.

מתחיל להיות לי קשה לכתוב על הלימודים. וזה לא שיש לי משהו אחר לכתוב עליו במקום.
כל פושטק בכיתה יכול להקיש את צמד המילים "בן קלינגר" בגוגל ולקרוא את כל הדברים הלא-תמיד-מחמיאים שיש לי להגיד. זה מעמיד אותי בסיטואציה לא פשוטה שבה אני צריך לבחור האם להיות מבקר ולא לדפוק חשבון יותר מדי או להיות דיוויד מאנינג ולסלף את האמת (הסובייקטיבית).

להמשך הפוסט »

בחורף תמיד יש בעיות חשמל. הברד, השלג והטורנדו הופכים את עבודתם של עובדי חברת החשמל לקשה ביותר.

לפני שבועיים החשמל הזה בדיוק גרם לנתב בבית של ההורים שלי להישרף. זה קרה באמצע השבוע ואני עוד הייתי בחולון. יהונתן קנה נתב חדש של "אדימקס" ומיקם אותו במרפסת. כדי לסדר אותו, הוא ניגש להגדרות ושינה את ברירת המחדל – שם הנתב הוחלף מ-Default ל-Klinger והסיסמא שונתה אף היא. אחרי כמה דקות הוא הבין שמשהו לא בסדר. יש עוד רשת אלחוטית בשם Default, והעוצמה שלה חזקה מהעוצמה של רשת Klinger. הסתבר שהוא שינה את שם הרשת של השכנים. שתי דקות אחר-כך הבעיה סודרה ואנחנו הרווחנו סיפור.

ביום חמישי שעבר חזרתי הביתה וגיליתי את הנתב החדש. טל סיפר לי על הקוריוז – ואני הייתי חייב לשנות את שם הנתב של השכנים. רמת הפיתוי, עכשיו כשאני יודע את הסיסמא, משתווה לזו העומדת בפניך כשאתה מקבל פלאפון חדש ויש לו את הניילון המגן על המסך. התחברתי לרשת שלהם ושיניתי את שמה ל-Yoni, כשמו של השכן. החזרתי אפילו את הסיסמא ל1234, למקרה שלא יאהבו את השם החדש וירצו לשנות אותו חזרה.

השבוע הופתעתי לגלות שהרשת הזו לא קיימת כבר ויש לשכנים שלנו נתב חדש של 3Com.
מה שכנראה קרה זה שהם ניסו להתחבר לרשת Default ואחרי שראו שהיא לא קיימת, הסיקו שהנתב התקלקל וקנו חדש.